|
|
Page:15
אופרה אנטישמית ? 15 דרך ניתוח יצירותיו והיצמדות לכתביו העיוניים אראה כיצד תפסה המוזיקה תפקיד מכריע ביותר ביצירתו הכתובה, עד שבלעדיה לא ניתן להבין אותה, ואת המסרים שבה, במלואם . במשפט אחד אפשר לומר שהספר מתכוון להראות כיצד יצירתו האמנותית של וגנר שופכת אור על כתביו ועל האידיאולוגיה שלו . יחסו של וגנר ליהודים תלוי במידה רבה ביחסו לגרמנים, וכפי שהבחין בין יהודים ליהדות כך הבחין בין גרמנים לגרמניות . נראה כי האובססיה הכמעט פרנואידית שלו לעיסוק ביהודים וביהדות העסיקה אותו כל כך שלא היה יכול לעוזבה כל חייו, כשיגעון רדיפה כמעט . לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה התעורר הפולמוס בנושא האנטישמיות והלאומנות הגרמנית של וגנר, בייחוד בישראל, אף שגם קודם לכן היו מי שפירשו את יצירתו כגזענית ולאומנית, בהם חתנו יוסטון סטיוארט צ'מברליין ( Chamberlain ) . הקונצנזוס כלפיו יציב כל כך, עד ששמו נקשר רבות בדרך מעוותת למשטר הנאצי . אם תשאלו בישראל מי זה וגנר, סביר מאוד להניח שתקבלו את התשובה "המלחין הנאצי שתמך בהיטלר" . ואולם וגנר היה בן המאה ה‑‑ 19 ומת שש שנים לפני הולדת היטלר וחמישים שנים לפני עליית הנאצים לשלטון בגרמניה . הקישור לנאציזם הוא אפוא אנכרוניזם היסטורי בה"א הידיעה ; ב‑‑ 1879 טבע וילהלם מאר ( שלמרבה האירוניה היה יהודי מומר ) את המושג "אנטישמיות" . הוא והכומר אדולף שטקר היו מהראשונים שפרסמו כתבים אנטישמיים, ווגנר, שהיה בסוף ימיו, התוודע אליהם ולתנועה האנטישמית שקמה איתם, אך סירב להיות חבר בה ולחתום בעד הגבלת זכויותיהם של היהודים ברייך השני . תחילתו של החרם על יצירתו של וגנר אף היא סופרה פעמים רבות ; באופן רשמי החל החרם בנובמבר ,1938 לאחר ליל הבדולח . המנצח ארטורו טוסקאניני היה אמור לנצח על הפתיחה ל המייסטרזינגר מנירנברג ( Die Meistersinger von Nürnberg )
|
|
|