|
|
Page:12
בסופו של דבר את גורלו של הפרויקט . פעילי "אוהל יוסף" דחפו לפעולה כלכלית כדי לבצר את עמדתם בשכונה . העובדות עצמן היו מרוצות מתעסוקה שאיפשרה להם סדריום נוח כאמהות לילדים קטנים . "חברת העובדים" היססה להשקיע את כל התקציב שהקצתה לפרויקט, מחשש לכישלון בתחום שבו חסר לה ידע וניסיון . הפטרונים השווייצרים היו להוטים להוכיח בפרויקט הזה את אפשריותה של דרך חדשה לשימוש בכספי התורמים ל"שיקום שכונות" . באשר לתנועה הקיבוצית, היא שאפה אמנם לחסל את תחושת הבידוד באמצעות רעיון התואם את השקפת עולמה, אך "חששה להיות אחראית למפעל נוסף המעסיק שכירים . . . " . לבסוף, ב ,1986 הצדיקה את נסיגתה מן הפרויקט כולו, בטענה שלמרות כוונותיה הלא פילנטרופיות לא מצאה שותף מקומי מתאים, וגם : " . . . מי שייצגו את השכונה, לא היו מעורבים בעצמם מבחינה כלכלית וגם היו משוללי דגם של קואופרטיב" ) 1989 Wesley, ( . ג . "דלתות חמדיה" : שותפות בין קיבוץ לבין פועלים שכירים לשעבר 2 מפעל "דלתות חמדיה" הוא הניסיון היחידי עד כה לפתור את בעיית השכירים בקיבוץ בדרך של שותפות קואופרטיבית בינו לבין פועליו . בתחילת שנות השישים, בעת שכיהנה כמזכירת איחוד הקבוצות והקיבוצים, העלתה סנטה יוםפטל בפני קיבוץ חמדיה את הרעיון כתרופה למכת העבודה השכירה שפשתה במפעל למוצרי עץ שבקיבוץ . באותו זמן עבדו במפעל 3 חברי קיבוץ ו 15 שכירים . < ב 1964 העסיקה התעשייה הקיבוצית 4,145 פועלים שכירים 0 / 50 . 63 מכלל כוח העבודה במגזר זה . > מלבד פתרון לבעיית העבודה השכירה, שהקיבוץ היה מאוד רגיש "שיקום השכונות" . בהקשר זה עלה רעיון להקים בשכונה מפעל לייצור בגדי ילדים . יזם שוויצרי סיפק את המכונות לקו ייצור אופנתי, והביא את הרעיון לידי מימוש . ההרכב המגוון של "שחקנים ראשיים" ממחיש את האינטרסים הרבים שהיו מעורבים בפרויקט : הנהלת "שיקום שכונות", הסוכנות היהודית, האגף הירושלמי של "שיקום שכונות", תנועת המחאה "אוהל יוסף" שפעלה כדוברת השכונה, "חברת העובדים", הוועדה מטעם התנועות הקיבוציות למעורבות באזורי פיתוח, וכן כמה אנשים בעלי עניין מיוחד בחיזוק השכונות באמצעות קואופרטיבים . הרעיון שניהול המפעל יימסר לידי הפועלות עצמן התקבל על דעת כל הצדדים, אך מתוך גישות שונות . ה"שחקנים" הפוליטיים שאפו להישגים מהירים, לעומת ה"מקצועיים" שנטו לשים את הדגש בחשיבותו של "התהליך" בפרויקט . מצב מביך ביותר נוצר כשהמפעל הוכרז כנתון ל"ניהולעצמי" עוד לפני ששיתפו את העובדות עצמן ברעיון ולפני שהיה סיפק ליצור בהן מוטיבציה להגשמתו . היתה זו דוגמה של "רתימת העגלה לפני הסוס" . עניינים רבי חשיבות נדונו בלהט : קביעת המשכורות, מיכסות הייצור וגובה הבונוסים; האם הבעלות על המפעל היא חלק מההסדר הקואופרטיבי; כיצד לטפל בתופעות של מוקדי כוח ומנהיגות בקרב הקבוצה; מהו תפקידו של ראש המשמרת, וחשוב ביותר : מה תפקידם של "מחוללי השינוי" החיצוניים במימוש רעיון הקואופרטיב שצמח מ"הירהורי לב" והיה כבר קיים במוצהר . הרעיון הכללי של קואופרטיב לא הביא לפשרה בין האינטרסים השונים לציפיות, וזה שהכריע שתי האוכלוסיות; להעלות את רמת החיים של שכונה "תת מפותחת" ולהגביר בה את האמון העצמי והיכולת העצמית; ולבסוף, להגיע לידי פריצת דרך במערכת היחסים בין הקיבוץ לסביבתו . במהלך הזמן השתנתה התפיסה של מטרת הפרויקט וחשיבותו, והיא נעה מן ההיבט הצרכניכלכלי להיבט החברתיתרבותי . מעורבות הקיבוץ הועמקה והקיפה גם גרעיני נוער קיבוצי שבאו לסייע בידי המורים המקומיים, ואורגנו קייטנות של בני העיירה בקיבוצים . פריצת מלחמת לבנון גמבצע של"ג > הביאה להפסקת פעילותו של הקואופרטיב, והיא לא איפשרה לממש את תכנית ההרחבה שלו לתחומים נוספים ולפתוח קואופרטיב אחר בעיר . לאחר מכן התחדשה הפעילות לזמן קצר בלבד ושוב נפסקה . בעומדו על ההבדלים בין הניסיון הזה לבין ניסיון קודם של מתנדבים באותה עיר, ציין פאווין ) 0986 את הנקודות האלה : 1 . נכונותם של חברי הקיבוץ לקחת חלק ולהיות מעורבים באופן קבוע בפעילות בקואופרטיב ובשכונה', ללא צורך בעידוד ותימרוץ עלידי פעילים חיצוניים . 2 . רישומו של הקואופרטיב בעיר ומחוצה לה . 3 . רצונם של דיירי שכונות אחרות להצטרף אן להקים קואופרטיב דומה לו בשכונתם . יש להדגיש שהשכונה שנבחרה לפרויקט הזה לא היתה אופיינית לבית שאן : חיו בה תושבים אמידים יחסית שרכשו מוצרים שאינם רק מוצריקיום בסיסיים . ב . מתפרה ברובע קטמון בירושלים בתחילת שנות השמונים נכללו שכונות קטמון ח' ו ט' בירושלים במסגרת פרויקט 12
|
|