|
|
Page:8
2 . הופעת הניכור הקיבוצי בשנות החמישים והשישים כיום, כאמור, רבים מחברי הקיבוץ חשים עצמם מנוכרים הן כלפי הקיבוץ כרעיון ומערכת נורמות האמורה לממש אותו, הן כלפי התנועה הקיבוצית בהתגלמותה הארגונית, הן כלפי מוסדות הקהילה בה הוא חי, ובחלקם גם כלפי שותפיהם הקונקרטיים לקהילה . מה גרם להשתלטותו של הניכור הפסיכולוגי על החברה הקיבוצית, בלא שחלו שינויים עקרוניים בהסדרים המוסדיים ובבעלות על הקניין השיתופי ? התשובה לכך כפולה : ראשית, בנסיגה שחלה בקיבוץ מההגשמה, מהפראקםים החברתי והפוליטי, זאת אומרת מחדירת הניכור המהותי לחיי הקיבוץ; מן ההפרדה שהתעצמה בין הסובייקט ) חבר הקיבוץ כצרכן של סיפוקים ללא הבדל מה מקורם ( , לאובייקט ) החברה, המשק והתנועה ככלים של הגשמה ( . שנית, בהטרוגניזציה הגוברת, הכלכלית, החברתית והניהולית של חיי הקיבוץ . שני התהליכים החלו בשנות החמישים והוכחנו בשנות השישים . הם קשורים זה בזה ומזינים זה את זה . הרוב הגדול של הקיבוצים הוקמו עלידי קבוצות של צעירים בעלי רקע תרבותי דומה, שחוויותיהם המעצבות היו : משבר הקיום והזהות של העם היהודי וזעזועים חברתיים ומדיניים שהתרחשו באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים ) מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית, המשבר הכלכלי ב ,1929 הפאשיזם, הנאציזם ומלחמת העולם השנייה ( . כל אלה ערערו את תפיסת העולם הבורגנית והתרבות היהודית המסורתית, כעולמות תוכניים המאפשרים הבנת העולם החברתי בגולה והתקיימות בו . הזעזועים הללו פתחו את תודעת חלק מהנוער היהודי של מזרח אירופה ומרכזה לרעיונות חברתיים, בעלי ממד של שינוי העולם באמצעות הגשמה אישית בארץ ישראל . רעיונות אלה נהגו ובוטאו עלידי אישים בעלי חשיבה מעמיקה, כושר ביטוי ואישיות חזקה, שיצרו םינתזות תיאורטיות ואידיאולוגיות חדשות, סיפקו אובייקט להזדהות והיו למנהיגיהם של אותם צעירים . חלק מאותן דמויות מנהיגות עלו לארץ ישראל, ונעשו למה שנקרא ברבות השנים 'ההנהגה ההיסטורית' של התנועה הקיבוצית . 37 הקיבוצים בראשיתם היו עדות ) bund ( הומוגניות יחסית של צעירים, בעלי רמה גבוהה של מחויבות לאידיאלים ושותפות רגשית חזקה . 38 המשפחות, שנתפסו כסכנה פוטנציאלית לקולקטיב הקהילתי, היו צעירות ונתונות לפיקוח אידיאולוגי וחברתי הדוק, ומעוטות נכסים ופונקציות . המשק הקיבוצי היה חקלאי ברובו, ברמה טכנולוגית נמוכה, עם חלוקת עבודה לא מסועפת, ולא חייב התמחות ניכרת . הוא הדין לגבי המבנה של מוסדות הצריכה והניהול העצמי של הקיבוץ . המוצרים והשירותים ניתנו לפי עצמו באופן מושאי, כיוצר של חברה בזמן ומקום נתונים, אבל גם כחברה בעלת משמעות אוניברסלית . מבחינתו, הקיבוץ לא היה רק מכשיר לחידוש ריבונותו של העם היהודי, אלא גם שותף לתנועה הכללאנושית לשחרור האדם משליטתם של הקניין הפרטי, יחסי השוק ואליטות פוליטיות, כמו גם מהניכור . גם אם היו לחבר הקיבוץ מצוקות וקשיים, והיו לו, הרי במובן המהותי הוא לא היה מנוכר, מה שנתן לו כוח להתגבר על מצוקות פרטיות . " חבר הקיבוץ היה מודע להשתתפותו בתהליך היסטורי . הוא היה לא רק פרט בין פרטים אלא גם אדם בן מינו, אדם חברתי . הקיבוץ נוהל עלידי חבריו . שררה בו "דמוקרטיה השתתפותית" ברמה גבוהה . לא היתה בו היררכיה מפותחת . ממלאי התפקידים פעלו ברוטציה, כשהם נתונים לביקורת מתמדת של דעת הקהל . 32 האסיפה הכללית היתה מוסד בו נפגשו הצרכים הניהוליים של הקיבוץ עם חוויית המפגש החברתי ועם הפונקציה האכספרסיבית של הקהילה מתן ביטוי להוויתה המיוחדת . 33 הקיבוץ יצר תרבות עצמית ועצמאית שמיזגה בתוכה מסורת יהודית, ציונות, קירבה לטבע ולחקלאות ואוניברסליזם בגוון סוציאליסטי וזו נחשבה לפני הקמת המדינה כתרבות המופת של הישוב היהודי בארץ ישראל וכדגם להתפתחותה העתידה . חבר הקיבוץ היה מודע לשוויונו המהותי עם זולתו, בזכות וביכולת, שלו ושל הזולת, לממש את הפוטנציאל שלהם ) 'שוויון ערך האדם' ( , בשיתוף עימו, וקיבלם כחלק מיחסים אנושיים אוניברסליים שישררו בעתיד בעולם כולו . מה שביקש לעצמו ביקש גם עבור חבריו . הנורמה היתה התגברות על האנוכיות, 'עילוי האדם' בשפה הקיבוצית . אמרתו המפורסמת של מארקם, "מכל אחד לפי כשרונותיו, לכל אחד לפי צרכיו" 34 ) במסגרת המגבלות הכלכליות של הקיבוץ ( , שהיא ביטוי של הוויה נטולת ניכור, היתה העיקרון המנחה של החיים הקיבוציים . חבר הקיבוץ ראה את עצמו כ'האדם החדש' בהתהוותו . הוא הזדהה עם הקיבוץ, עם העקרונות ועם התממשותם בקהילתו, וההזדהות, במישור הפסיכולוגי, היא ההיפך מניכור . לא תחושות מיסטיות, הנקנות תוך ביטול ה'אני', אלא תודעה חזקה של שותפות . 35 הקמת הקיבוץ וקיומו, הן כמרכיב של תהליכים היסטוריים והן כצורת חיים, היו פראקסיס במובן המארקסי של המושג . המושג הקיבוצי הקרוב ביותר למושג הפראקסיס המארקסי הוא 'הגשמה' . ההגשמה אינה פעולה תועלתנית גרידא, אלא פעולה המודעת למשמעותה החברתית וההיסטורית, להקשרים בהם היא מצויה . חבר הקיבוץ המגשים לא היה אדם מנוכר . 36 8
|
|