|
|
Page:3
אפשרות התממשותה של התבונה בעולם וביקש דרך לגבור עליה . לשם כך הציג הגל את ההכרה לא כמהות פאסיבית קולטת ויציבה שאינה משתנה, אלא כמהות דינאמית ופעילה, אשר בתפיסתה את האובייקטים החיצוניים לה היא משתנה ) התחצנות, בטרמינולוגיה ההגליינית ( , גוברת על ניכורה הראשוני, ומתעשרת . ההכרה, לפי הגל, מתחצנת במושאים . היא מדמה לעצמה שעולם המושאים הוא עצמאי לחלוטין, שונה לגמרי ממנה עצמה . ואולם, עקב רכישת הידיעה על טבעם של המושאים ומהותם ) ההכרה מתחצנת במושאים ( , סופגת ההכרה לתוכה את המושאים וחוזרת אל עצמה כהכרה מועשרת, שהשתלטה על אותם מושאים עימם באה במגע בתהליך התגלותה בעולם המושאי . איחוד הסובייקט והאובייקט מתרחש בתודעה, כתוצר של ספקולציה מחשבתית . לפי הגל, הניכור כמצב ראשוני וההחצנה, חיוניים והכרחיים למען הכרת העולם המושאי ועיצובו . לניכור יש משמעות חיובית, כמניע לפעילות ההכרה וליצירה האנושית בכלל . המושא הוא הוא עצמו, אבל גם משהו אחר . בכך נשללת הלוגיקה הפורמלית העומדת על חוקי הזהות והסתירה . ההכרה גוברת על הפאסיביות שגזר עליה קאנט ונעשית אקטיבית . הספקולציה המחשבתית היא היסוד הדינאמי בהקשר זה . הרוח האובייקטיבית אינה תודעת הסובייקט היחיד, אלא תודעה של הכלליות ) האוניברסליות ( האנושית, הנישאת עלידי תודעת הסובייקט; הנושא ) הסובייקט ( הכללי המכיר את עצמו בתוך תודעת היחיד . היא מתחצנת בחיי החברה, בתרבות ובפוליטיקה, שהם מבחינתה מושאיים . באמצעות יצירת האדם בתחומים אלה מתגשר הפער שבין ההכרה הסובייקטיבית לרוח האובייקטיבית . האדם, באמצעות יצירתו, באמצעות ההיסטוריה שלו, נוטל חלק בתנועתה של הרוח האובייקטיבית אל ידיעתה השלמה את עצמה, לקראת התממשותה בתבונה ובחירות . 11 לכן, אם הידיעה השלמה היא החירות, הרי מה שקיים בידיעה זו הוא תבוני . ביטול ההפרדה בין סובייקט לאובייקט נתפס גם עלידי תלמידיו הביקורתיים של הגל ) ההגליאנים השמאליים ( כתנאי לחירות האנושית . הפרדה זו הניכור משמעותה הפרדת הפרטי מהאוניברסלי . האדם המנוכר הוא אדם משועבד לישויות על אנושיות, לאנשים אחרים, לכסף, לחפצים, לכל האובייקטים, חומריים ברוחניים, המגלמים עבורו בזמן נתון את האוניברסלי, את מהותו של האדם . תלמידיו הישירים והעקיפים של הגל נבדלו ביניהם באבחון תחום בהכירה את התופעות, ההכרה היא סובייקט פאםיבי . הסובייקט המכיר מופרד באופן שאינו ניתן לגישור מן האובייקטים המוכרים . ההפרדה בין הסובייקט לאובייקט מאפשרת את השליטה על עולם האובייקטים, אבל אינה מאפשרת את מימושה של הכלליות התבונית, שהיא ההתאמה בין חירות היחיד לטובת הכלל . אין ביסוס תבוני, רציונלי, טבעי לטוב, אלא רק ביסוס פראגמטי, מעשי . הסובייקטים הנפרדים זה מזה אינם יכולים לחבור זה עם זה עלפי איזושהי ראציונליות הנתונה בסדר הדברים הטבעי, אלא רק למען תועלתם ההדדית . 10 את ההפרדה בין הסובייקט לאובייקט ראה הגל כניכור שאינו מניח קארל מארקס . " . . . ולכל אחד עלפי צרכיו"
|
|