|
|
Page:11
הקבצנים : על הקבצן השני, העיוור ( . קיימת מגמה מכוונת אצל המנחים להניח למצוקות העכשוויות, לתת למיטתו אחר לטפל בהם כרגע, ולהתמקד בקבוצה קטנה מתוך הקולקטיב באותו עבר רחוק . בקבוצה קטנה, מכי וו שזהו תהליו ממוטו, שדורט הרבה משאבים פנימיים, והרי מישהו צריו להמשיו לעסוק במציאות בינתיים . לכן נוצר אמון הדדי, בין הכלל וביו אנשי הקבוצה הקטנה, שאמנם פורשים מן הציבור לשעה קלה, מתכנסים בתוך עצמם, או בבוא היום יחפשו וימצאו דרו לשתף את הציבור, ער כמה שהדבר ניתן, אם לא בכל התהליו הרי לפחות בתוצאותיו . יש השואלים, ואולי בצדק למה חשוב כל כו להביו מה קרר, אז ? מה טהיה היה, למר, לא להשקיע את כל המשאבים בבניית העתיד ? אלה שאלות חשובות שעליהן אנו מנסים לענות בעבודה מסוג זה . באופן כללי אנו מניחים שאילו היה ניתן הדבר, הרי הקולקטיב בעצמו היה מתפנה לעסוק בעתיד : זהו צורר אנושי שאיננו זקוק לחיזוק חיצוני . אלא שאם הדברים לא מתפתחים באופן נורמלי צריך לחפש מר, עוצר את התהליר הטבעי . מה השחבט בדרן, שמנע מן החברים להשתחרר ממצוקות העבר, ולבנות את העתיד על סמר התבונה שהצטברה . בירור העבר איננו תהליו כל כר פשוט כפי שהוא נראה ברגע הראשון . במיוחד כאשר עוסקים בשחזור רגעים מן העבר, שהיו לקולקטיב סיבות טובות לשכוח או להשכיח אותם . מעבר לתהליכי השכחה הטבעיים ) מי זוכר מה בדיוק קרה באותה אספה לפני ארבעים שנה ? ( , יש גם זיכרון רגשי שלילי ) פגעו בי אז, פגעתי בו אזי . לא עשיתי מר, שיכולתי כדי למנוע את מה טהתפתח בדיעבד ( , שמעוות ומסלף את מה שקרה . כך מתברר, באותו שחזור קבוצתי, שמר, שאחד זוכר איננו דומה למה שזוכר רעהו : נוצר מעיו ראשומון . אלא שבמקום להכריע עדיף להבין, דרך זוויות המבט שנותרו, את טווח הוויכוח שאותו אירוע השאיר בליבות האנשים . טווח זר, משמעותי עתה הרבה יותר מאשר הדיוק ההיסטורי המקורי . יכול מי לטעון שאולי הכל נטכח, איו יותר זכר לדברים החשובים בכלל . בשלב זה עומד לרשותנו המושג המצוין של ספנס ) 1985 ( על הפרדוקס שביסוד תהליך ההכחטר, וההשבתה; אתר, נמצא תדיר באיזה שהוא מגע רופף עם מה שאתר, רוצה לשכוח או להדחיק, כדי לדעת את מיקומו המדויק . הדבר דומה לבחור צעיר שיודע שיש שם תמונה של בחורה ערומה . הוא איננו רוצה להסתכל עליה, כי היא גורמת לו אינוחות, אבל עליו להיות במגע רופף איתה כדי 'לדעת' לאו לא להסתכל . אותה מעיו 'נזילה' של האזור המוכחש אל תוך התורעה, היא שמאפשרת בדרך כלל את עבודת השחזור, בדרך של ניסוי וטעייה . לעיתים קיים ארם שעזב לפני שנים, המשמר אצלו נקודת מכט נוספת, שלא נשתמרה בתור הקולקטיב . שמיעתה בתוו הקבוצה עוזרת להרחיב את טווח ההבנה, תוו ניסיון מתמיד לשמור דברים בהקשרם, לקבל פערי רצוימצוי של אותם ימים כטעויות אנוש ) ולא כרוע מכוון ( . לקבל, שאילו אני הייתי שם אז, אולי גם 11
|
|