|
|
Page:9
החדשה עוסקת בשאלת הצטברות התבונה אצל הקולקטיב : מתי היא מצטברת, ומתי, וסביב מה היא נתקעת ? אפשר להניוו אולי שיט שורר, טל מצבים שבהם ההבדל ביו שתי הגישות איננו גדול כל כד : כאשר, חלילה, יישוב נקלע למשבר חברתי חריף, לא ישנה אם יבואו אליו כך או כך; אלה ואלה יצטרכו קודם כל לתת "עזרה ראטונה' לפני שיוכלו להתפנות ליאבחוו' כזד . או אחר . אלא שקיימים מצבים שבהם הגיטות הרגילות לא הצליחו לסייע לציבור במשר טנים מספר . שוב ושוב נעשה במקומות אלה 'אבחוו' כזר . או אחר, הוצעו דרכי טיפול, אר נטטח שוט דבר לא השתנה . זאת לעיתים, בניגוד צורם לתחומים אחרים בהם אותה קהילה 'פורחת' . ומנגד, להבדיל, קהילות שסגרו עצמו בפני כל סוג של התערבות חיצונית, אף כי היו בתוכו בעיות חברתיות קטות; וטוב בלי קשר לנושאים אחרים שבהם הן הצטיינו אפילו בתבונה רבה . בשני המקרים, יט מקום לבחון האם ההנחות העומדות ביסוד הגישה החדשה, פותחות פתח לבחינה מחודשת : למר, בקהילות אלה, אין הצטברות של תבונה בנושאים מסוימים, מתי וסביב מר, היא 'נתקעה', ומה הקשר ביו אותם אירועים או דפוסים שהתפתחו אז וביו מה שקורה באותו קולקטיב היום ? כאן קשרנו את החוטים, מבלי מטים, ביו תפיסת הקבעונות של פרויד, ובין התבונה של הקהילה . הנחנו, כמוהו, שכל קהילה פיתחה לעצמה אילוצים מסוימים בדרכי החטיבה וההתמודדות שלה . אילוצים אלה תאמו את הבעיות שעמדו בפני הקולקטיב בעבר הן סייעו להתמודד עימן בהצלחה . יתכן שגם כיום, יש שורה ארוכה של מצבים בהם דפוסים אלה מאפשרים את חופש הפעולה והתמרון הדרושים כדי להתמודד בהצלחה עם המציאות המטתנה . לעיתים אף נוצרים מצבים בהם נחטף האילוץ כחולשה, בקושי לפ 1 ^ יידע חדש . מתברר לפתע שלמעשה הכוטר לפתח תבונה חרטה נעצר בבר מזה זמן רב, אלא טהאילוץ אף פעם לא הציק כקוטי אקוטי . במקרים אלה רק העלאת האירועים הקטורים באותה עצירה אז, תשחרר את היכולת לפתח את כוטר ההתמודדות עכטיו . על כר, ביתר פרוטרוט, בהנחה די . ג . הנחת בדבר כלליות החוקיות : תלות נין אילוצי המטפלים והמטופלים אם מקבלים את טתי ההנחות הראשונות על התבונה המצטברת תור ניסוי וטעיה, ועל החוקיות בדבר הצטברותה או תקיעותה יט לכו השלכות על יחסי 'מטפל' 'מטופלי . בעוד המודל הרפואי מניח איתלות בין הבעיתיות של המטופל ויכולת המטפל לסייע באבחון ובטיפול בה, הרי במבנה המחטבתי שלנו אין יותר מקום להנחה כזאת . יתר על כן, חלק מן הקושי של המטפל להבחין בחוקיותה של התבונה ולסייע בהארתה, נובע מן האפטרות שהוא 'תקוע' באותם דפוסים או 'קבעונות' של המטופלים טלו . לדוגמה, אם האילוץ של אנטים בקהילה 1ובע מן הקושי טלהם להתיחס לרגטות שליליים שצברו בתוכם, סביב דרך החיים שבה תמכו כל השנים אידיאולוגית, יכול להיות טהקוטי של המטפל, החבר אף הוא בקהילה דומה, להבחין בכר, נובע בין השאר מן העובדה שהוא עצמו חי בתוך מסגרת אותו
|
|