|
Page:14
14 אי של שוויון ועם העוסקים בו סייעה לי לקבל מידע מן המרואיינים ולהבין את תפיסותיהם, תחושותיהם ומערכות היחסים ביניהם . מראשית הדרך העסיקה אותי השאלה אם, ועד כמה, אפשר לקיים מפגש שוויוני במציאות לא שוויונית . בנינו בתי ספר השואפים ומנסים לקדם שוויון מלא עניין שמשמעו בניית "בועה" במציאות הבלתי שוויונית בעליל במדינת ישראל בכלל ובמערכת החינוך בפרט . בנסיבות אלו ביקשתי לפענח כיצד חוסר השוויון משפיע על פעילותם של בתי הספר הדו – לשוניים, להבין איך מנהלי בתי הספר רואים את התופעה וללמוד באילו אסטרטגיות התמודדו הם וקובעי מדיניות אחרים עם האתגר . ליתר דיוק, ניסיתי להבין אם אסטרטגיות אלו שואפות לשינוי משמר או משַנה ואם בעניין זה יש הבדלים בין מקבלי ההחלטות היהודים למקבלי ההחלטות הערבים . מעבר לכל אלו, תהיתי אילו תפיסות של רב – תרבותיות משמשות את המנהלים בעבודתם, ואם וכיצד הצליחו בתי הספר של יד ביד לחולל שינוי ביחסים הקיימים ולקדם שוויון בין יהודים לערבים בתוכם ואולי גם מחוצה להם . הבחירה במנהלים ובמנהלות שהובילו את בתי הספר במשך השנים לא הייתה מקרית, שכן הם אמורים לתרגם יום – יום את העקרונות המנחים להחלטות מעשיות . בסופו של יום הם האמונים על יישום האידיאולוגיה והמדיניות שהתוותה העמותה, ולכן היה מרתק לפגוש ולראיין אותם שנים לאחר סיום תפקידי ולשמוע איך הם תופסים ומפרשים את הניסיון שצברו . נוסף עליהם ראיינתי קובעי מדיניות אחרים : חברי כנסת ושרים או בעלי תפקידים בכירים ברשויות המקומיות ובמשרד החינוך שהיו שותפים לקבלת ההחלטות הנוגעות להקמת בתי הספר ולניהולם השוטף . ניסיתי להבין אם יש הבדלים ברורים בין יהודים לערבים בניסיון לממש את העקרונות ואם חל שינוי בעמדות המנהלים, המתבטא בהבדלים בין מי שכיהנו בתפקיד בעבר לבין מי שמכהנים בו כיום . רציתי גם לשמוע מהם איך הם מעריכים את המפעל יותר
|


|