|
|
Page:12
12 אי של שוויון להקמת העמותה עם שותפי באותם ימים, לי גורדון, הבאתי בסיס מוצק של עמדות ושל ניסיון מקצועי . ליוותה אותי האמונה בשותפות יהודית – ערבית, כחבר פעיל במפלגה הקומוניסטית, וגם ניסיוני המקצועי כמורה ומחנך בבית הספר היסודי המשותף בנווה שלום . הנחיית קבוצות מפגש יהודיות – ערביות במסגרות ובגישות שונות סייעה לי בביסוס הידע והניסיון בתחום . הולדת בני ולימודיו בגן השלום היהודי – ערבי שהוקם בימק"א בירושלים כשהיה בן שנתיים, העמיקו בי את הצורך למצוא מסגרת חינוכית שתתאים לצרכיו כילד ולשאיפותינו כהורים . וסביב כל אלו המשיכה לרחף השאלה : האם ניתן ליצור במדינת ישראל מסגרת שוויונית יהודית – ערבית ? הקמת המסגרת החינוכית של יד ביד הייתה מבחינתי סוג של מעבדה : מיקרוקוסמוס שביקשתי לממש בו את אידיאל השותפות השוויונית, לבחון את פעולתה בשטח ולא להישאר ברמת הדיון התיאורטי . השותפות בארגון התבססה על ארבעה עקרונות : * דו – לשוניות : מהקמתם של בתי הספר הסכמנו כי הם יפעלו גם בעברית וגם בערבית . החלטה זו התקבלה מתוך תפיסת השפה לא רק ככלי לתקשורת בין בני אדם ולא רק כמרכיב חשוב בזהות, אלא גם כמדד המשקף את יחסי הכוח בחברה . מאחר ששאפנו לשנות את יחסי הכוחות הקיימים, הסכמנו כי על הילדים בבתי הספר לשלוט בשתי השפות, והמורות צריכות להיות דו – לשוניות כדי שיצליחו ללמד יחד . ידענו שרוב המורים וההורים הערבים הם דוברי עברית, ולכן שאפנו להרחיב בעיקר את מעגל דוברי הערבית בקרב המורים, ההורים והילדים היהודים, ואולי דרכם גם למעגלים רחבים יותר . * רב – תרבותיות : האמנּו כי השונות התרבותית היא יתרון המעשיר את החיים, ולכן שאפנו ליצור בבתי הספר מקום שווה לשתי התרבויות . באופן מעשי בא העיקרון הרב – תרבותי לידי ביטוי באמצעות למידת המסורות השונות היהודית, הנוצרית והמוסלמית וחגיגת החגים בכיתות .
|
|
|