|
|
Page:13
לי חרבה בקבלת רטיוןהעליה, הואיל והשפעתו על הטלטול בארץ היתה רבה מאוד . ומשקבלתי את הרטיון ואני כבר אז עקרתי בחזרה מאיטליה לפאריז לא יכולתי לצאת לדרכי מייד, כי החלטתי להינתח קודם ממחלת המעי העיוור, בטרם אצא לדרך . כי, אכן, במטר זמן ממושך לפניכן חשתי במכאובים עזים באזור הבטן . מתחילה חשבתי, כי הדבר לא יפריע את צאתי לדרן, ומדי פעם, עם התעורר המכאובים, הייתי לוחצת בידי על המקום הכאוב על מנת להטתיק את המכאוב קמעא . וכן נזקקתי לדיאטה חמורה על מנת למנוע בעד החרפת המחלה . הייתי עובדת קשה . המציאות טל מרחקים גדולים בתור פאריז והעליה הקשה בבתים רביקומות המטופעים במדרגות וכן העליר, הקשה במטרו הייתי מתייגעת מאוד . משה בילינםון היה מפציר בי כי אלמד איזו מלאכה, או שאעבוד עתה בפאריז ב 0וג כזה של עבודה אליה אוכל לטוב, אם איאלץ לחזור לפאריז, באם אווכח, כי איני רוצה או שאיני מסוגלת, מסיבה כלשהי, להיטאר בארץ . עוד ברומא היו אנצו ועדה סירני אומרים לי, טהקיבוצים זקוקים מאוד לם 9רים משלהם, שאינם בנמצא, בדרר כלל, בקיבוצים, ושהיה זה טוב לוא הכטרתי עצמי להיות סןרית . ואכן, טמעתי בעצתם . אר טמעתי גם בעצתה של עמליה רונדמינסקי, שהיתה מספרת לי על אשה אשר למדה ביסודיות את מקצוע הסןרות ותורת הבשמים והקוסמטיקה גםיחד והפכה אותם למקצוע שעליו קיומה ואף היתה מרביצה תורה זו ברבים . עמליה יעצה לי לפנות אל אותה אשה, טתלמדני את המקצוע, וכן עשיתי . אם כבר ללמוד הרי שיש לעשות זאת כראוי . עלה לי הדבר בהרבה ממון, זמן וכוח, הואיל והכל היה לי חדש וזר . ואף עלפיכן, הייתי אומרת לעצמי : לעבוד בשדה, לתפור לבנים וכוי הרי לא אוכל . ויתכן, איפוא, כי אוכל לעבוד במספרה ובמכוןיופי בעיר אף עם היותי חברה בקיבוץ . ואמנם, רכשתי את המקצוע ואף התחלתי לעבוד בו עוד בעת היותי בפאריז . בחדשים הראשונים הגיע הרווח שלי ל 003 400 פרנקים לחודט . לא היה לי מקוםעבודה לעצמי, והיה עלי לנסוע אל הלקוחות, לבתיהם . באופן כזה היכרתי הרבה מאוד אנטים חדשים, סוגים חדטים טל מגורים, טלא ראיתי קודם, צורותחיים חדשות, ושונות מאלו שהכרתי עד כה, 13
|
|