|
|
Page:5
ב 0תח הספר היסוסיס רבים ליוו אותי בטרם הגעתי לכלל החלטה להעלות את זכרונותי על הכתב, ועוד יותר התלבטתי בטרם החלטתי לפרסם אותם . לא פעם אמרתי לעצמי : אמצא לי עיסוק אחר לעת זיקנה, כי ספק אם אנשים שאינם מבני משפחתי ימצאו עניין בפרקים האלה . במשך זמן רב ניהלתי מעין דושיח עם יצר הכתיבה שהשיאני לדבר "עבירה" ודחק בי שאכתוב ואפרסם . וכך, בערך, התנהל דושיח זה : אני לו : מה נטפלת אלי ל מה הייחוד בחיי ובפעלי עלי אדמות שיש בו כדי להצדיק את פרסום הספר ? הוא לי : אל תצטנע יותר מדי . עברת כברת דרך גדולה וראוי שתציג את התמרורים שלה : מהפכה רוסית גדולה, שתי מלחמות עולם, תקומת מדינת ישראל, שלושארבע מלחמות בישראל וכל' . אני לו : בשדהמנוחה שלי היו אומרים : "וכי סוחר יחידי אתה במוסקבה ? ", כלומר לא אני הייתי היחידי שעברתי את כל אלה . לא מעטים הזדרזו והקדימו אותי בהעלאת זכרונות על כל האירועים שמנית ושלא מנית . הוא לי : אתה פשוט מתעצל . שא עיניך וראה, אתה כמעט המוהיקני האחרון, ספק אם נשארו רבים שחיו במושבות היהודיות ברוסיה וזוכרים את ההווי שלהן ואת אורח החיים של היהודים שם . ולו למען זה בלבד כ ת ו ב . אני לו : ומי אמר לך שכתבארבא אנוכי . בימי חיי הספקתי לחרוש, לזרוע, לקצור, לבנות, לנהוג, להדריך מטיילים ברחבי הארץ . בכתיבה לא עסקתי מעודי . בחר לך אנשים אחרים לשליחות זו, אם אמנם שליחות היא זו . כך, בערך, התנהל הדיאלוג בינינו, ואם בסופו של דבר יצא הרי זה בעיקר בעטייה של מחלה הוא וידו על העליונה שקפצה עלי . היה זה בימים ששכבתי בביתחולים, ובמחלקה לטיפול נמרץ דווקא, כשלגופי צמודים כל מיני מיתקנים ואיספלניות
|
|