|
|
Page:11
לשנת בבית במשך תשעה שבועות, מתפנקות במזון עשיר במיוחד, שהכינה עבורן מבשלת מיוחדת במטבח . במשך ששה השבועות הראשונים הן לא היו ח"בות לנקוף אצבע בעבודה כלשהי, לא בבית ולא במשק המושבה . אחרי תשעה שבועות חופשה הן חזרו לכוח העבודה הכללי, אלא שעד אז חלק מהן היו כבר שוב בהריון . אני זוכרת, שאחת הגברות השתלטניות הללו, ההרות, אמרה לי שבמקום שדיים יש לנו רק גבשושיות . תמיד היה ברור, שהמעמד שאליו יש להגיע הוא הבגרות . אפילו גופינו נאלצו להמתין כדי להתקבל . אחרי שאבי ביקר אצל ההוטרים ה"אמית"ם" במניטובה, הוא חזר והודיע שנצטרף אליהם . הוא שכנע אותנו שאנו יוצאים להרפתקה נהדרת ושנצטרך לעשות דברים חדשים רבים, כמו לסדר את שערנו בצמות הדוקות, בנוסח הצרפתי, וללבוש שמלות כהות ארוכות וכיפות שחורות . לא עוד צמות גדולות, התלויות לאורך הגב ע 0 סרטי קישוט יפים בקצוותיהן . לפני שיצאנו את אונטריו הייתה מכירה פומבית גדולה . כל דבר הנחשב כלאהכרחי או אסור במושבה נמכר או חוסל . אצל אמי שמורים עדיין צילומים מהתקופה הזאת, שניכר עליהם שקומטו והושלכו החוצה; רבים נשרפו, אבל היא הצילה כמה מהם ונתנם לאחיותיה למשמרת . קרובינו המנוניטים ערכו לנו מסיבה של עשיית טופי בצוותא, לרגל יציאתנו את אונטריו . היה זה מאורע עצוב, ואני זוכרת את עצמי מטיילת בין קרובותינו הקודרות, הלבושות בחצאיות ארוכות . הרגשתי כאילו אמי התכוננה לנסוע לארץ רחוקהרחוקה, נידחת בערך כמו בתיהכלא בסיביר, שלא ידעה אם תשוב איפעם משם או אם תשוב ותראה מישהו מבני משפחתה או מידידיה . מעט מאוד אנשים מן החוץ מצטרפים בדרך כלל אל ההוטרים . לא הייתה מדיניות של עידוד מבקרים ) "זמניים" י . ר . ( . אבי היה מוכן לעשות הכול כדי להתקבל כהוטרי אמיתי, ואמי, בהנשאה לו, נשבעה לו אמונים . ברור היה ש"אבינו" היה בעל הסמכות המוחלטת במשפחה . פעם, כאשר הייתי קצת מעל גיל שלוש, התווכחתי עם אמי . היא לא הענישה אותי, אלא המתינה לשונו של אבי לפנות ערב ואז 11
|
|