|
|
Page:10
שלי . וכל הדברים שהילדים היו זקוקים לי עבורם באותו היום . הרגשתי מוצפת לגמרי ואפילו עוד לא לבשתי חזייה או שתיתי קפה . איכס . כל מה שרציתי לעשות באותו הבוקר הוא למזוג לעצמי כוס קפה, לקרוס מול הטלוויזיה ופשוט לשכוח מכל הדברים שמציקים לי . . . אבל ידעתי שזה הדבר הלא נכון לעשות . ידעתי שאף אחד לא יסתער פתאום ויתקן את הבעיות שלי או יגמור את הפרויקטים ברשימה שלי או יעשה פעילות גופנית במקומי או יתמודד עם השיחה הקשה שציפתה לי בעבודה . פשוט רציתי . . . פא * ינג הפסקה . . . מהחיים שלי . פשוט רציתי . . . פא * ינג הפסקה . . . מהחיים שלי . החודשים האחרונים היו גיהינום . הלחץ היה בלתי פוסק . הייתי עסוקה מעל הראש בטיפול ובדאגה לכל אחד ובכל דבר, אבל מי דאג לי ? אני בטוחה שגם אתם יכולים להזדהות עם זה ברמה מסוימת . ברגעים כאלה, כשדרישות החיים הולכות ונערמות ומצב הרוח קורס, זה עלול להביא לידי סחרור מרסק . הייתי זקוקה למישהו שיגיד לי, את צודקת, זה קשה . זה לא מגיע לך . זה לא הוגן . . . ואם יש מישהו שיכול להתמודד עם זה, זאת את . זה מה שרציתי לשמוע . הייתי זקוקה להרגעה ולשיחת עידוד . ואף על פי שאני נחשבת לאחת מנואמות המוטיבציה המצליחות בעולם, לא יכולתי לחשוב על שום דבר לומר לעצמי . אני לא יודעת מה נפל עלי . או למה עשיתי את זה . אבל מסיבה כלשהי, בעודי עומדת שם בחדר האמבטיה, בתחתונים, הרמתי את היד אל דמותי העייפה במין תנועת הצדעה . אני רואה אותך, זה כל מה שרציתי לומר . אני רואה אותך ואני אוהבת אותך . בחייך, מל . יש לך את זה . באמצע התנועה קלטתי שההצדעה הזאת לעצמי היא בעצם היי פייב . תנועה מזוהה שאי ‑ אפשר לטעות בה, מוכרת ונפוצה לא פחות 10 תרימו לעצמכם
|
|
|