sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:14

14 המחשבה שאני עלולה למות שם עם כולם כמו בעדר בקר מעבירה בי צמרמורת . לפחות בגינה . לפחות בשמש . אַנְדֶרְלוּ אמר הבוקר שכבר אסור לנו להסתלק [ מבית הספר ] כשיש אזעקה מלאה . הוא כמו מטורף . השכם בבוקר הוא ראה אצל וילמה את שרשרת הכסף שלה עם הצלב וכמעט דחף אותה במורד המדרגות מרוב כעס . מחר כולם מוכרחים לצאת בשבע בבוקר לשדות שליד אנאביכל ולחפור שוחות "צריך להגן על קלגנפורט עד האיש האחרון והאישה האחרונה," הוא שאג . התייעצתי מייד עם וילמה . אסור לה ללכת לשם, היא הרי צריכה ללכת לאחים שלה . הבית שלהם נהרס בהפצצה ואִמהּ שוכבת איפשהו על ערש דווי . אני אלך לשם לבד ואברר מה המצב ובמקרה הצורך אמציא בשבילה תירוץ . אבל איסי, איסי הטובה והיקרה, ניחמה אותי, הלכנו שוב לקצה היער ובסוף אפילו צחקנו . "אדון מחסה" שוב היה שם והזדחל במרחק עשרים מטר מאִתנו כמו שועל מבוהל . כל פעם שהמטוסים טסו נמוך וירו על הרכבות הוא שרבב את ראשו מהשיחים וקרא בהיסטריה : מחסה, גבירותיי, מחסה, גבירותיי ! - ואיסי, שמרגע שהיא מתחילה לצחוק היא כמעט תמיד נחנקת, ממש ייללה בסוף ואמרה "כמה שהוא מנומס ! " אחר-כך היא סיפרה לי את הבדיחות החדשות ששמעה בבית המרקחת ואכלנו תפוחי אדמה קרים . מחר נישלח החוצה . כל הילדים היו שם לחפירת השוחות, אבל אפילו לא מורה אחד, גם אנדרלו לא, כמובן . מדריכות הכיתות היו

הקיבוץ המאוחד


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help