|
|
Page:14
14 המלחמה נאלצנו להציג את הסיפורים בעזרת בובות צללים . בדרך זו יכולנו להעלות הצגות במקומות פריפריאליים, היכן שהחשמל פעמים רבות לא היה מצוי – במקלטים, במחנות הפליטים הפלסטיניים, בכפרים המבודדים, ולעתים גם על הבמות בערים . ההצגות שהעלינו היו מבוססות על מסורת שבעל-פה, ואני סרקתי את הארץ לאורכה ולרוחבה בחיפוש אחר סיפורי עם . זה לא היה תהליך קל . העלילות שובשו, החריזה הייתה חלקית, וזיכרונן של המְסַפְּרוֹת בגד בהן . היה עליי לעזור להן, לעורר בהן זיכרונות ילדות, לצטט חרוז פותח או כותרת . בעיה קשה נוספת שנתקלתי בה הייתה חשדנותן של חלק מהנשים, אשר סירבו להניח לנו להקליט אותן . היינו זקוקים להרבה סבלנות . צֻנְדוּק אַלְפֻרְגַ'ה ביליתי שעות רבות בהקשבה למְסַפְּרוֹת – שרובן היו נשים . הן דיברו על עצמן, על חוויותיהן בתקופת המלחמה וגם על בעיות בריאות . מגוון הנושאים השתרע בין זיכרונות אישיים למתכוני בישול . רק לאחר שצלחנו את כל הסוגיות הללו, הייתי יכולה להתחיל לשאול : "מי סיפר לך את הסיפורים הללו כשהיית ילדה ? מהו הסיפור המועדף עלייך ? " חיפשתי סיפורים שהתפרסמו בכתובים, כאלה שסופרו בטלוויזיה, או כאלה שהמספרות פשוט המציאו . באותם ימים היה קל יחסית לאתר אותן . בכל פעם שמצאתי "מספרת אותנטית", הייתי כותבת או מקליטה את סיפורה, ונהנית לשמוע אותה מספרת, לרבות את הסטיות בסיפור וההערות שהתלוו אליו . כמעט תמיד הייתי חוזרת אל המספרת כדי לשמוע את הסיפור שוב, להקליטו בקולהּאו למלא פערים ברשימות שלי, שלפעמים נכתבו בחיפזון . כשסיפור נראה מתאים להפקה, הייתי מחפשת גרסאות נוספות שלו בקהילות ובאזורים נוספים . הייתי מאזינה בדקדקנות לכל גרסה אפשרית של הסיפור כדי להכיל את הריבוי . בדרך כלל ההבדלים נמצאו בפרטים, ולא במבנה העלילה . היה מרתק לשמוע גרסאות שונות של אותו הסיפור כפי שהוא סופר בהרים, באזורים עירוניים וחקלאיים או ברצועת החוף . באזורי הגבול עם סוריה ופלסטין היו ההבדלים שטחיים יותר . באחת התקופות שבהן אספתי סיפורים, החלמתי מניתוח גב והייתי צריכה לשבת זקופה בכיסא . באחד מביקוריי, כשהגעתי לכפר עם מכשיר הקלטה, פניתי לעבר הבית המיועד ומצאתי את עצמי בחדר גדול מלא בנשים ובילדים . התקבלתי בסבר פנים יפות והוזמנתי להצטרף, אבל בחדר לא היו כיסאות . הקדמה
|
|