|
|
Page:xiv
ד " ר ברנה בראון xiv במשך כעשרים דקות הסתובבתי ברחבי הבית וניסיתי למחות ולמחוק מדעתי כל מה שגיליתי אך לפני רגע, אלא שהמילים סירבו להסתלק . לא יכולתי לחזור לאחור, ולכן עשיתי את הדבר הקרוב ביותר לזה : לקחתי את הדפים, קיפלתי אותם לריבועים נאים למראה והכנסתי אותם לארגז פלסטיק . מצאתי לארגז מקום הולם מתחת למיטה, ליד נייר העטיפה למתנות חג המולד . פתחתי את הארגז הזה רק במרס 2008 . הדבר הבא שעשיתי היה למצוא לעצמי מטפלת טובה ולהתחיל בעבודה נפשית רצינית, שארכה שנה ושינתה את חיי מאז ואילך . אני ודיאנה, המטפלת שלי, עדיין צוחקות על הביקור הראשון שלי אצלה . דיאנה, שרבים ממטופליה הם עצמם מטפלים, התחילה בשאלה המתבקשת, "אז מה קורה ? " ואני שלפתי בארשת עניינית את רשימת ה"עשו" ואמרתי, "אני צריכה יותר דברים מהרשימה הזאת . עצות וכלים ספציפיים יתקבלו בברכה . לא שום דבר עמוק . בלי להיכנס לכל הזיבולים של הילדוּת וכאלה . " 2007 היתה שנה ארוכה . בבלוג שלי אני מכנה אותה בחיבה "שנת המשבר ההתעוררות הרוחנית" . אני הרגשתי כאילו מדובר בהתמוטטות קלאסית, אבל דיאנה כינתה זאת התעוררות רוחנית . נדמה לי ששתינו צדקנו . למען האמת, אני מתחילה לתהות אם אפשר להתנסות בהן בכלל בנפרד . למעשה, העובדה שכל זה קרה בנובמבר 2006 אינה מקרית . הכול היה ערוך למשבר : הייתי על סיכות לאחר שזה מקרוב נפרדתי מן הסוכר ומן הקמח, הייתי במרחק כמה ימים מיום ההולדת שלי ( תקופה מוּעדת
|
|
|