|
|
Page:8
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 למרות זאת היא חודרת אל תוך העולם הארגוני כשפה אלטרנטיבית לשפה המערכתית, שהיא השפה שמובילה את החשיבה הארגונית זה עשורים רבים . בנקודת הזמן הנוכחית אפשר לראות שהמדעים החדשים מספקים שפה חליפית, שמתחילה להתבהר הלכידות הפנימית שלה . אחת המטרות של הספר היא לתרום לתהליך ההתגבשות הזה . מטרה אחרת היא להמחיש את התועלת שבשימוש בשפה הזו להבנת ארגונים ולניסיונות לחולל בהם שינויים . לכן הספר נע בין השתי הגישות מבלי לנסות לגשר ביניהן . המטאפורה שאני משתמש בה היא "שפך הנהר", שבו לפעמים המים מתוקים ולפעמים מלוחים, בתלות בגאות ובשפל . הספר אינו מנסה להתעמק בתיאוריות הללו ולהציג אותן, אלא לשהות במרחב החיבור שבין התיאוריות לפרקטיקה . המרחב הזה הוא מרחב המעשה, שהאפקטיביות שלו נשענת על החיבור בין קריאת מציאות לבין יישום של רעיונות שנגזרים מתיאוריות מבוססות . לכן הספר נע גם בין התיאוריה לפרקטיקה . אני מנסה להביא אל הקורא את ההסתכלות התיאורטית יחד עם ההסתכלות המעשית ולהיטלטל ביניהן ככל שהמעברים תורמים ערך מעשי . באופן הזה, הספר מזמין את קוראיו לבחון בעצמו את הערך שהרעיונות הללו יכולים לספק לו, ולשמש כעין מקור והזדמנות לרפלקציה אישית וארגונית . הצורך האנושי לסדר נראה כחזק יותר מהיכולת להכיל את הכאוטיות בעולם שסביבנו . אפילו מגפת הקורונה - המקרה האולטימטיבי של שיבוש כאוטי במרבית מימדי החיים - לא הייתה מספיק חזקה כדי לשנות את הספר ואת התודעה . עדיין רבים מאתנו מקווים לסדר, ל"נורמלי החדש", להתייצבות . כפי שאפשר לגלות בפרק הראשון של הספר, שיבוש כאוטי לא בהכרח יוביל לאנרכיה . סביב המושגים של "כאוס" ו"מורכבות" הולכת ונוצרת שפה שיכולה לסייע לאדם הדובר אותה למצוא את דרכו בסביבה שהולכת ומשתבשת - לנוע בין סדר לבין "סף הכאוס" בלי יובל דרור 8
|
|
|