|
|
Page:13
13 מבוא | שרה הלמן באזורי תעשייה או בסדנאות יזע — לא בהכרח גרמה לשינוי בחלוקת העבודה המגדרית . במדינות רבות — בהן הודו, טורקיה, איטליה וגם ישראל — מפלגות ימניות פופוליסטיות, קבוצות פונדמנטליסטיות ותאגידים שיתפו פעולה כדי לייצר תבניות חדשות של פטריארכיה תחת הסיסמה של העצמת נשים . השאיפה הייתה מצד אחד להפוך את הנשים ליצרניות, ומצד אחר לרתום אותן לשימור הסדר המגדרי הישן ולאשרור גבולותיה של האומה האתנית ( ראו למשל ; 2020 Chhachhi Ben - Porat et al . 2021 ) . במסגרת הניסיון לנסח בבירור את עקרונות הניאו-ליברליזם, מציעה סטפני מאדג' לראות בו מושג בעל שלושה ממדים : ממד רעיוני — הניאו-ליברליזם כפרויקט אינטלקטואלי-פרופסיונלי ; ממד בירוקרטי — הניאו-ליברליזם כרפרטואר של כלי מדיניות ; וממד פוליטי — הניאו-ליברליזם כסוג של פוליטיקה ( המדינה הניאו-ליברלית ) ( 2008 Mudge ) . החוט המקשר בין שלושת הממדים הללו הוא תפיסת השוק כישות א-פוליטית, א-תרבותית ומכנית, העדיפה מתבניות ארגון חברתי אחרות . ההצטלבות בין שלושת הממדים יוצרת מופעים שונים של ניאו-ליברליזם בהקשרים גיאופוליטיים שונים, אך לכל המופעים האלה היגיון מנחה אחד : הדגשת הכוח האוטונומי של השוק ועליונותו על פני הבירוקרטיה כמנגנון להקצאת משאבים . זו המסגרת המעניקה משמעות ופשר לעולם . גישות בחקר הניאו-ליברליזם לצד הניסיון להגדיר את הניאו-ליברליזם הגדרה מדויקת יותר, אפשר להבחין בין כמה גישות לחקר הניאו-ליברליזם על פי רמת הניתוח וההנחות האונטולוגיות שלהן . הראשונה היא הגישה הרעיונית ( היסטוריה של רעיונות ) . גישה זו דנה במקורותיה של המחשבה הניאו-ליברלית ובזרמים השונים שלה, ורואה בניאו-ליברליזם פרויקט דינמי ומשתנה שבמרכזו תפיסה אונטולוגית מוגדרת של השוק, של היחסים בין המדינה לבין הכלכלה ושל הסובייקט האנושי . הניאו-ליברליזם, טוענת גישה זו, נולד בשנות השלושים של המאה העשרים, בעקבות משבר הקפיטליזם . הוגיו התנגדו הן לדוקטרינת הלסה-פר הן לסוציאליזם ( 2013 Mirowski ) . עוד נטען שבמוקד המוסר הניאו-ליברלי עומד העצמי היזם . מוסר זה מחליף את הזכויות הקולקטיביות לביטחון סוציאלי בחוזה שבו לפרט יש חובות כלפי המדינה, וזכויותיו מותנות בהוכחת אוטונומיה, תחרותיות וניצול הזדמנויות בשוק ( ; 2011 Amable Dardot and Laval 2018 ) . הגישה הרעיונית היטיבה לעמוד על התנאים שהצמיחו את המחשבה הניאו-ליברלית, לתאר את הזרמים שהרכיבו אותה ולבחון את התמורות שחלו בה לאורך השנים . ואולם, רעיונות לבדם אין בכוחם לחולל שינוי . כדי שרעיונות ייעשו רלוונטיים ויציעו חלופות למשטר הכלכלי-חברתי הקיים, נדרשים כוחות חברתיים ומבני הזדמנויות פוליטיים שיאמצו ויקדמו אותם . בהקשר זה, פיליפ מירובסקי
|
|