|
|
Page:10
10 סלביה פוגל-ביזאוי ועמית קמה העמדת פנים קולקטיבית זו מאפשרת לחברי הקהילה לקבל ולהכיל בתוכם להט"ב, למרות שבו בזמן אותם חברים, לפחות בחלקם, רואים בלהט"ב סוטים ו / או חולים ו / או פושעים, דהיינו לא מקבלים אותם כשווים בין שווים . במרחב הפרטי, "הארון השקוף" יוצר מצב לא פחות בעייתי כאשר להט"ב יוצאים מהארון, אך הוריהם ו / או קרוביהם מתעלמים מכך ומסתירים עובדה זאת מפני הסביבה ; קרי, בפועל דוחים אותם . בדרך כלל תגובה זאת מוסברת בכך שהסביבה הקרובה אינה יכולה ו / או איננה רוצה להתמודד עם הגילוי החדש ולפעמים תגובה זאת נובעת מהפחד מכך שהיציאה מהארון באופן פומבי תפגע בהם ו / או בלהט"ב עצמם ( & Kuhar, 2016 ; Mizielinska, 2022 ; Švab Kuhar, 2014 ) . "הארון השקוף" כקטגוריה אנליטית המצביעה על דפוסי אינטראקציה בין להט"ב לסביבתם הקרובה, מהווה תופעה דינמית תלוית זמן ומקום . כתוצאה מכך, הוא שונה ממקום למקום ומתקופה לתקופה בהיקפו ובעומקו . "הארון השקוף" יכול, בין היתר, להפסיק מלהתקיים כשמתרחשת הכרה שוויונית בלהט"ב כבני אדם וכקהילה במרחב גיאוגרפי ותרבותי נתון . כמו כן, ייתכן מצב שבו ההכלה השוויונית בשיח הציבורי ובמרחב הציבורי מצמצמת את ממדי "הארון השקוף" במשפחה ובסביבה הקרובה . יחד עם זאת, אין הדבר תמיד כך, ואף תיתכן התפתחות הפוכה, כריאקציה לתהליכי ההכלה . אכן, תהליכי הכלה שוויונית של להט"ב יכולים ליצור או לחזק תגובות נגד ברמה האישית ו / או הקהילתית כדי להדיר את הלהט"ב מן הכלל המקובל הנורמטיבי-כביכול ( הרטל ומשגב, 2021 ; 2018 Kuhar & Papernotte, 2017 ; Murib, ) . בעידן המודרני, העיר הגדולה מהווה מרחב גיאוגרפי הנתפס כאידיאלי עבור להט"ב, במסגרתו מתאפשר לפרוץ את "הארון" ולפרק את "הארון השקוף" ברמה הפרטנית והקהילתית . בשיח הציבורי והמחקרי קיימת הטיה המכונה מֶטְרונורמטיביוּת ( Halberstam, 2005 ( ) metronormativity ) או עירוניות קווירית ( Herring, 2010 ( ) queer urbanism ) , המכוננת את העיר כמרכז של פתיחוּת, של נאורוּת ושל ליברליות, שבה יש מקום למגוון של אנשים, של סוגי משפחות ושל קהילות . האנונימיות המאפיינת את העיר מצמצמת את הפיקוח החברתי ומקנה יותר עצמאות לפרט וכן מאפשרת כינונן של זהויות וקהילות 'אחרות' . על כן, העיר נתפסה באופן מסורתי כמקום היחידי שבו
|
|