|
|
Page:29
גיליון 97 29 ››› ל - 23 . 10 . 7בין 73 . 10 . 6 באחריות כלפי הזולת, ובהקשרנו - באחריות חמאס ומנהיגיו כלפי חברתם . בקצה המנוגד ממוקמת "האתיקה של השכנוע העצמי", המתאפיינת בקידוש הערכים המוחלטים, הנגזרים אצל חמאס מפרשנות דתית . בעוד "האתיקה של האחריות" נוטה להתמקד בהשלכות האפשריות על החברה ועל הקהילה, הרי "האתיקה של הערכים המוחלטים" מדגישה את עליונות האמת הפנימית, על חשבון האילוצים המציאותיים . אם נמתח מנעד בין שני הקטבים האלה, הרי חמאס, כשלוחה הפלסטינית של "תנועת האחים המוסלמים", תר תמיד אחר נקודת האיזון בין שני הקטבים בחתירתו לדו - קיום ביניהם . דו - קיום זה מבקש לשלב את הדבקות בערכיו המוחלטים עם אחריותו לחברה ככלל . לפיכך מאפיינות כלל שלוחות "האחים המוסלמים" ( ובכלל זה - חמאס ) את עצמן כדוגלות בהשקפת ה"וסטיה" ( "דרך האמצע" ) , כשהן אוחזות בזה, וגם מזה לא מניחות את ידן . גישה זו רוויה במתח פנימי רב, כשהאינטרסים של החברה ככלל סותרים את ערכי חמאס הייחודיים . אולם כשחריפות הסתירה שוככת, נסללת דרכו של חמאס להרחבת אחיזתו בחברה . אם נתבונן על דרכו של חמאס מאז הקמתו בסוף ,1987 נוכל לנסח "כלל ברזל" ( ראו למשל, בכל סקרי חליל אל - ש'קאקי מאז 1993 ) : בכל עת שבחברה הפלסטינית ( בגדה וברצועת עזה ) רווחה תוחלת להסדר מדיני, גברה בעליל ידם של "פתח", אש"פ ורש"פ בקרב הציבור . אולם, כשפשטו האכזבה והייאוש מאפשרות ההסדר המדיני, התרחבו מעגלי התמיכה בחמאס, הרבה מעבר לגרעין הקשה האידיאולוגי / התיאולוגי שלו ( שאיננו חורג מ - % 10 - % ,15 בגדה וברצועה ) . לא בכדי, למשל, נמנע חמאס מלהשתתף בבחירות למועצה המחוקקת בשנת ,1996 אך החליט להשתתף בבחירות 2006 בעקבות הנסיגה החד - צדדית של ישראל מרצועת עזה, שחיזקה אותו והחלישה במקביל את "פתח" בהנהגת אבו - מאזן . בשנת 1996 רווחה עדיין בציבור הפלסטיני תחושת תוחלת מדינית, אך זו נמוגה בעטייה של נסיגת ישראל בלא הסדר מרצועת עזה, שהעלתה את קרנו של חמאס ואסטרטגיית ההתנגדות שלו . לכן, נקודת האיזון של חמאס במנעד הזה היא ניידת, על - פי הלך - הרוח הציבורי, ואיננה ממוקמת דווקא באמצעו של המנעד . בתקופות של קיפאון מדיני נוטה נקודת האיזון בבירור לכיוון קוטב "הערכים המוחלטים", אך בתקופות של תוחלת מדינית היא נטתה לכיוון קוטב "האחריות", תוך שמירת הדרך פתוחה לכיוון "הערכים המוחלטים" - לכשיחול שינוי באקלים הדעות הציבורי . במונחי חמאס יוצגו שני הקטבים במושגים של "ג'האד" מכאן ו"דעוה" ( המערכת האזרחית, החינוכית וזו של הרווחה ) מכאן . מי שהיה רגיש מאין כמותו למתח זה בין שני הקטבים היה שיח' אחמד יאסין, מייסד חמאס ומנהיגו . הסיבה המהותית לירידה הניכרת והעקבית בכמות פיגועי חמאס ועוצמתם בין השנים 1996 - 2000 נבעה מהנחייתו של שיח' יאסין לרסן את ה"ג'האד" נגד ישראל בכל עת שהסלמתו עלולה לשמש בידי ישראל והרש"פ ( המתואמות ביטחונית ) כדי לפגוע קשות במערכת הגלויה והזמינה לפגיעה של "הדעוה" . בכל עת של מתח כזה בין ערכי חמאס, הורה שיח' יאסין, להעדיף את המשך שרידות "הדעוה" על פני נקיטת "ג'האד" . אולם, ככל שהתמידה תחושת המבוי הסתום בציבור הפלסטיני ( "אין מה להפסיד" ) , מתבטל גם המתח הדיסוננטי בערכי חמאס ובאמצעיו, והאחריות כלפי החברה נתפסת כמזוהה כליל עם הערכים המוחלטים של חמאס . כך היה במהלך האינתיפאדה השנייה, וכך נוצר ונוצק ההקשר ההיסטורי והתודעתי שהביא את חמאס ליזום את מתקפת ה - 7 באוקטובר . שורש טעות הקונספציה המודיעין וראשיו לא יינקו, אך "אם כל חטאת" בעיצוב ה"קונצפציה" וביישומה, היא מעל כל ספק ממשלת ישראל . שורש הטעות הממאירה, נעוץ בהנחתה חסרת - השחר, כי חשש חמאס לגורל שלטונו ברצועת עזה, גורם לו להירתע מיוזמות צבאיות הרפתקניות . מי שהניח כך, סבר שהמימד הדתי הפונדמנטליסטי של חמאס הוא מן הפה ולחוץ בלבד, לא יותר מאשר מס - שפתיים . המורכבות של השקפת חמאס, החותרת ללכד את המחויבות לערכיו המוחלטים ( כגון, שפלסטין כולה היא "הקדש - וקף - אסלאמי" ) עם אחריותו לחברה, נמחקת כלא הייתה ב"קונצפציה" זו, שגרסה בטעות כי עצם שלטונו בעזה חיוני לחמאס, יותר כשפשטו האכזבה והייאוש מאפשרות ההסדר המדיני, התרחבו מעגלי התמיכה בחמאס, הרבה מעבר לגרעין הקשה האידיאולוגי / התיאולוגי שלו ( שאיננו חורג מ - % 10 - % 15 , בגדה וברצועה ) הסיבה המהותית לירידה הניכרת והעקבית בכמות פיגועי חמאס ועוצמתם בין השנים 1996 - 2000 נבעה מהנחייתו של שיח' יאסין לרסן את ה"ג'האד " נגד ישראל אחמד יאסין . הורה בתחילת הדרך לרסן את הג'יהאד נגד ישראל . יוחנן טורגובניק לע"מ
|
|