|
|
Page:40
גיליון 97 40 כישלון המודיעין ב - 23 . 10 . 7 יתעצם ויוגבר בצורה משמעותית . לכן, מודיעין הפיקוד מיסד צמ"מ ( צוות מודיעין ומטרות ) וחמ"ל תקיפה, שריכז את כלל גורמי המודיעין בצה"ל ובשב"כ, כדי לסכל את יורי הרקטות לעבר שטח ישראל, ולתקוף יעדים אחרים ברצועת עזה . החמ"ל, שנודע בעבר בשמו "פסגה", הוביל בתקופה שלאחר "צוק איתן" לסיכול של למעלה מ- 150 יעדי פח"ע . במסגרת עבודת החמ"ל, אף ניתנה לקמ"ן הפיקוד הסמכות לפקד על מהלכים מבצעיים של סגירת המעגל ומתן פקודת אש . מרחב דרום של השב"כ הקצה יותר ויותר גורמים ואמצעים לתמיכה בחמ"ל ובמודיעין הפיקוד, כך שהקשר בין שני הגורמים הפך הדוק ואינטימי . חמ"ל דומה נבנה במפקדת אוגדת עזה . בפיקוד הדרום פותחה אז תוכנית מתקפה נגד רצועת עזה ( "רוח דרום" ) , ששינתה תוכניות מבצעיות קיימות . לשיטת מפקד הפיקוד, פחות חשוב היה מה היקף שטח אויב שנכבש ומוחזק, אלא כמה מחבלים מחוסלים ומה היקף הפגיעה בתשתיות ארגוני הטרור . הרעיון הבשיל אחרי ניתוח לקוי של שלוש המערכות המרכזיות שהתנהלו ברצועה בשנים שקדמו לכך – מבצעי "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן" . מה נלמד מאירועים אלו ? שהמטרה המרכזית היא לפגוע ביכולות הליבה של האויב : מפקדות, בכירים ובתיהם, פעילים, כוחות מיוחדים, כמו קומנדו ימי, ולוחמי המנהרות המתמחים בפשיטות, מחסני נשק, מנהרות ותשתיות נוספות, כמו אתרי ייצור אמל"ח, וכל מה שארגוני המחבלים השקיעו בפיתוחו וייצורו משאבים רבים, ושזמן שיקומם ארוך . התפיסה המבצעית הזו הסתמכה על חיבור בין שני גורמים עיקריים : מודיעין מדויק – בנק מטרות שנאסף בעמל רב בשגרה ; ועליונות באש – אווירית, קרקעית או ימית . התמרון הקרקעי זכה להתייחסות שולית : הצורך להכנסת כוחות יבשתיים נתפס כמועט, ונדרש רק במקומות שבהם הייתה צפויה השפעה משמעותית . וגם זאת – עם מעטפת אש חזקה, ושהייה קצרה בשטח, שכן הוערך כי מהלך כזה עלול לגרום לנפגעים וחטופים . כיבוש שטח רצועת עזה וחיסול ארגוני הטרור, כלומר – חזרה למצב לפני ההתנתקות ב - ,2005 לא נכללו בתוכניות האופרטיביות של צה"ל בכלל ופיקוד הדרום בפרט . הרעיון המרכזי של מפקד פד"ם היה לייצר שינוי מהיר ככל הניתן, שיביא את הצד השני למחיר הפסד מאוד גבוה, אך הוא לא כלל מניעת ירי או מתקפה על מדינת ישראל . התוכנית האופרטיבית החדשה הייתה פתרון קל לשכנוע מול מקבלי ההחלטות . וכי מי לא זוכר את הדלפת המצגת מהקבינט ב"צוק איתן", לפיה הזהיר צה"ל את ראש הממשלה מפני ריבוי נפגעים בכניסה רחבה לרצועה ? להערכת פיקוד הדרום, לרמטכ"ל, ואף לדרג המדיני, היה קושי לקבל החלטות דרמטיות, ולפעמים גם קושי להאמין ביכולת הלחימה היבשתית של הצבא . לכן, "רוח דרום" יצרה מבנה מודולרי נוח, שאיפשר למקבלי ההחלטות לבחון בכל שלב "סיכום עד כאן", וכיצד אפשר וניתן יהיה להתקדם . על פי התוכנית, תמיד תתאפשר עצירה, בעיקר כי רבים מההישגים תוכננו לפתיחת המערכה . גישה זו ליוותה כנראה את אלוף הפיקוד, עם התקדמו לסגן רמטכ"ל, ואחר כך – עם מינויו לראש המטה הכללי של צה"ל . תפיסה מבצעית זו והתוכנית האופרטיבית "רוח דרום" ליוו את פד"ם שנים קדימה, ולאורה נערכה כמובן גם מחלקת המודיעין הפיקודית . כשלים בהערכות המודיעין הצבאי בשנים שקדמו ל - 7 באוקטובר על רקע אוריינטציית "רוח דרום", ערב "חרבות ברזל", אמ"ן בכלל, ומודיעין פד"ם בפרט, לא היה ערוך בסיכומי / נספחי מודיעין לתוכנית מגננה כוללת כנגד מתקפה מרצועת עזה, לרבות התייחסות לדפ"א ( דרך פעולה אפשרית ) תואמת לאויב . זאת, כיוון שלא ברמת המטכ"ל ולא בפיקוד הדרום היו תוכניות כאלו בנמצא . עובדה זו משונה למדי, כיוון שכפי שכבר למדנו, תוכנית מתקפה כוללת של החמאס, לפרטיה, הייתה מצויה בידיהם . היעדר תוכנית מגננה כנגד מתקפה כוללת של האויב במשך השנים שלפני המלחמה, עם דפ"א תואמת, תרמה לא מעט לכך שיחידות קו החזית, בסיסי צה"ל, והישובים ב"עוטף" עזה, כל שכן בעומק שטחנו, לא נערכו לכך . ואז, בבוא המתקפה, הם מאוד התקשו לעמוד בפניה, וחלקם אף קרסו . אשר למתקפת צה"ל במסגרת "חרבות ברזל", על שלושת שלביה, הובחנו הפערים הבאים : האחד, חסרו מרכיבים בסיסיים לצורת הקרב התקפה : אמנם הוקדש מאמץ רב להקמת בנק מטרות עבור מערכי האש, אולם ניתן מאמץ מועט ביותר למתן מודיעין לתמרון, בעיקר בכל הקשור להכנת תיקי גזרה ותיקי ציר, תוך פירוט נושאי מכשולים וביצורים . השני, לא הוכן כלל מודיעין הנדרש לכיבוש השטח : תיקי כפרים, תיקי ערים, וניתוח מבצעי של הקרקע בהתיחס לשטחים שולטים, שטחי מפתח, שטחים חיוניים, ושטחי תמרון . והשלישי, לא הוכן כלל מודיעין הנדרש לשליטה בשטח לאחר כיבושו, לצורך הממשל הצבאי הנדרש לטיהורו מכוחות האויב ואמצעי הלחימה שנותרו, או "יצמחו" ויצטברו בשטחים שנכבשו כבר ; וחשוב לא פחות – לצורך השליטה באוכלוסייה : ניתוח המערכות המוניציפליות, האנרגיה, המים, החשמל, המזון ועוד . אפשר אולי גם להניח כי היעדר ניתוח מודיעיני אמין ומפורט, בעיקר לצורך כיבוש שטח והשליטה בו אחר כך, פגע בביטחון מקבלי החלטות להורות על כיבוש ושליטה ברצועה ולהכנת תוכנית "מגירה" לכך, מחשש מאבידות רבות ו"הסתבכות" עם אוכלוסיית האויב, ועל כן האיום לא הוסר . וכך, כאשר ממשלת ישראל הורתה לבסוף לצה"ל להיכנס יבשתית לרצועה על מנת להסיר את האיום, פיקוד הדרום לא היה מוכן לכך מודיעינית, ונדרש כנראה לעשות זאת "תוך כדי" . נותר רק לקוות כי אילוץ קשה זה לא היה מה שגרם לעיכוב בהחלטה לצאת למתקפה ; לבחירת תוכנית הפעולה ; לדפוס התנהלות הכוחות עצמם בשטח ; ולהתמשכות המערכה, שבינתיים – אין אנו רואים את סופה . רא"ל כוכבי . הוביל את המהפכה הדיגיטלית באמ"ן . עמוס בן גרשון לע"מ לרמטכ"ל ( ואף לדרג המדיני ) היה קושי לקבל החלטות דרמטיות
|
|