|
|
Page:13
ניסן שור 12 הקטסטרופיזם הטבוע בבסיסה של החברה הישראלית . מכאן גם נגזרת חלוקה מסורתית זו, בין מי שחוגג במועדונים ובין מי שנלחם בחזית, שמשתכפלת, בגרסאות שונות, לאורך כל התקופות שבהן פעלו המועדונים לצד המלחמות והעימותים . ישראל היא ככל הנראה אחת מהמדינות הבודדות שבה אנשים צעירים נידונים לכף חובה מכיוון שהם מתעקשים ליהנות, גם במחיר התעלמות, ולו רגעית ביותר, מהסטטוס קוו . זו גם הסיבה לכך שבהתנגשות בין ההנאה לבין דחיפותם של ענייני השעה הרי הגורל תנוע המטוטלת בהכרח בכיוונה של המדינה . מכאן נובע כוחה של תרבות המועדונים כתרבות נגד ; היא מספקת אלטרנטיבה לערכים השליטים של החברה הישראלית, ולו ללילה אחד . קונפליקט זה עולה בדבריו של אורי אבנרי, עורך העולם הזה , העיתון היחיד בישראל שמיום היווסדו כיסה בצורה קבועה ועקבית את תרבות המועדונים והמסיבות . ב – 1982 החליט אבנרי להשיב לכל מי שהאשימו את העיתון כי הוא מכסה תרבות ריקנית במקום להתרכז בסוגיות מדיניות מהותיות : "אני מאמין במאבק שיתנהל בידי אנשים אופטימיים, חובבי חיים, אנשים המסוגלים לשמוח ולחגוג מדי פעם גם ביודעם את מלוא חומרת המאבק הצפוי לנו, ואולי בגלל זה ] . . . [ אי אפשר לחיות בעולם שכולו שחור, ואיננו רוצים לתאר את חיי המדינה כאילו היא חיה יום – יום ושעה – שעה במועקה נוראה של פחדים, חששות וסכנות . החיים מורכבים הרבה יותר . יש בהם חששות ושמחות, רגעי שפל ורגעי אושר . אני מאמין בצורך להיאבק למען מדינה טובה יותר, למען מציאות מדינית, חברתית, כלכלית ורוחנית אחרת . אך איני מאמין כי מאבק זה יתנהל בידי רואי – שחורות, נביאי חורבן, חורשי אדמה באפם . אלה יובילו, לכל היותר, לירידה מהארץ" . 1 דילמה נוספת השזורה כחוט השני בספר היא האם לתרבות המועדונים בישראל יש השפעה ערכית ומנטלית ארוכת טווח על הבליינים . האם בכוחה לשנות את תודעתם של אלו שלקחו בה
|
|