|
|
Page:13
13 המשתתפים העדיפו לתרום את עובריהם העודפים לאחרים ובלבד שלא להשמידם . עוד עלה מן הנתונים כי מי שנטו לתמוך בתרומת עוברים למטרות מחקר, נטו גם לתרומת עוברים לאחרים למטרות הולדה . ייתכן אפוא כי מקורה של עמדה זו הוא בערכים אלטרואיסטיים ובסולידריות חברתית . עם זאת ייתכן גם כי זהו תוצר ישיר של תפיסה מסוימת של העובר ושל הקושי לבחור בדיספוזיציה של הפשרה – דהיינו השמדה שאין כל תכלית או תועלת חברתית בצידה . מסירת המידע ביחידות ההפריה החוץ - גופית כדי להבין מהו המידע שנמסר בפועל בעניין הדיספוזיציות האפשריות העומדות לרשותם, נשאלו המשתתפים אם ידוע להם מה עלה בגורל עובריהם העודפים שאוחסנו ( או שעדיין מאוחסנים ) בהקפאה ביחידות ההפריה החוץ - גופית . % 36 מהמשתתפים השיבו כי ידוע להם מה עלה בגורל העוברים ; רבע ( % 25 ) מן המשתתפים השיבו כי אינם יודעים ; % 22 השיבו כי הם כעת בטיפולים ואינם יודעים אם יישארו להם עוברים עודפים ; ו - % 17 השיבו כי לא נותרו להם עוברים עודפים . מכאן אפשר לראות כי מעט יותר ממחצית המשתתפים שנותרו להם עוברים עודפים ידעו מה עלה בגורלם . בהמשך נשאלו המשתתפים אם איש צוות מיחידת ההפריה החוץ - גופית שוחח עימם בתחילת הטיפולים או במהלכם על עתיד עובריהם לאחר שתושלם בניית המשפחה . מרביתם ( % 52 ) השיבו בשלילה ; פחות משליש ( % 29 ) השיבו בחיוב ; והיתר ( % 19 ) השיבו שאינם זוכרים . אפשר להניח כי חלק ניכר, ואולי כל המשתתפים הנמנים עם הקבוצה האחרונה ( אלו שאינם זוכרים ) , שייכים לקבוצת מטופלי העבר . חיזוק להנחה זו אפשר למצוא בנתון זה – 42 משתתפים מקבוצת מטופלי העבר סיימו את הטיפולים עשר שנים או יותר לפני המחקר . ממצא חשוב, המעלה תהיות בעניין הדרך הנהוגה ביחידות ההפריה החוץ - גופית, נוגע לאחת השאלות שהופנו למשתתפים במחקר . בשאלה זו ביקשנו לברר אם אנשי היחידות דנו עימם על עתיד העוברים לכשישלימו את בניית התא המשפחתי שלהם . בעניין זה השווינו בין שתי הקבוצות – מטופלות ומטופלים בעבר לעומת מטופלות ומטופלים בהווה . אלה הממצאים שעלו : רק % 14 ממטופלי העבר השיבו כי איש צוות מן היחידה שוחח עימם ; קרוב למחצית ממטופלי העבר ( % 49 ) השיבו שלא שוחחו עימם בעניין ; ו - % 37 השיבו כי אינם זוכרים אם מישהו שוחח עימם בעניין . ממצאים אחרים עלו בניתוח תשובותיהם של המשתתפים מקבוצת מטופלי ההווה : מעט יותר משליש ( % 35 ) השיבו כי איש צוות שוחח עימם בעניין ; למעלה ממחצית ( % 54 ) השיבו כי לא שוחחו עימם בעניין ; ו - % 11 השיבו כי אינם זוכרים אם שוחחו עימם בעניין . הממצא המשותף לשתי הקבוצות – אם לפי חלוקה למטופלים בעבר או בהווה ואם ללא חלוקה זו – מעיד כי לפי מיטב זיכרונם של רוב המשתתפים במחקר, אנשי היחידה לא דנו עימם בשאלה מה ייעשה לאחר הטיפולים בעובריהם העודפים . נוסף על כך, ביקשנו לבחון את היקף מסירת המידע למטופלים ואת בירור העדפותיהם בנושא . המשתתפים נשאלו שאלה ממוקדת בעניין זה : האם בטופס שקיבלו בתחילת הטיפולים או במהלכם הופיעה בקשה לבחור באחת מהדיספוזיציות האפשריות בישראל ( דהיינו בלי האפשרות לתרום את העוברים לאחרים למטרות הולדה ) . מעט יותר משליש ( % 37 ) השיבו כי לא קיבלו טופס עם בקשה שכזו, ומעט פחות משליש ( % 30 ) השיבו כי אינם זוכרים אם קיבלו טופס כזה . יתר המשיבים מתפלגים כך : מעט יותר מרבע ( % 27 )
|
|