|
|
Page:13
ההונאה שקבעה את גורל העולם | 13 שנית, הקביעה הקטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד, מותר לעבוד את האל רק ב”מקום אשר יבחר ה’” — ”הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה’ באחד שבטיך, שם תעלה עולותיך, ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך” ( דברים יב 13 - 14 , וראו פסוקים 4 - 12 ) . כלומר, הנוהג להקריב קורבנות לה’ בבמות בכל שבטי ישראל — אסור . שלישית, עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים — חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים : ”כי יביאך ה’ אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונשל גויים רבים מפניך — החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי — שבעה גויים רבים ועצומים ממך [ . . . ] ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה’ בכם והשמידך מהר” ( שם, ז 1 - 4 ) . ”לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה’, גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה’ עד עולם” ( שם, כג 4 ; ראו גם : שמות לד 15 - 16 ) . ברור שבועז לא ידע שיש צו כזה מפי הגבורה, שאסור לשאת מואבייה, ואילו היה מודע לכך, לא היה נושא לאישה את רות, סבתא רבתא של דוד המלך . צו ההתבדלות הזה חייב את עזרא ונחמיה למעשה זוועה — גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן ( עזרא ט ; נחמיה יג 23 - 31 ) . רביעית, ספר דברים דורש להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר, הלשנה שתוצאתה דין מוות : ”כי יסיתך אחיך בן אמך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור — נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים
|
|