|
|
Page:13
פתח דבר 13 תיאור שנעשה שגור בשנותיה הראשונות של המדינה . דנה אמיר מתרכזת באופי עדותו של ק . צטניק וסבורה שבשל סגנונו, נוצר חוצץ בינו ובין הקוראים והקוראות . גיא רז ודינה פורת מציגים שלושה שלבים בהיווצרות המיתוס של האישה הצעירה שמספר מקועקע על חזה, והיא חושפת כביכול בידיה אותו ואת צמד המילים הנוראות "זונת שדה" . גליה גלזנר חלד חושפת ומפרטת את פרשת אלפי הספרים שחולקו חינם אין כסף בשנות התשעים לתלמידי בתי הספר התיכוניים בארץ, ועל העידוד להמיר בחינת בגרות בכתיבה על יצירתו של ק . צטניק . הרצאתו של דן לאור מספרת על שלושה שנכנסו לאושוויץ — ק . צטניק כאדם מבוגר, פרימו לוי כאיש צעיר ואלי ויזל כנער ; על הרגע שבו נעלמו חייהם הקודמים, ועל האופן שבו תיאורם קיבע את תמונתו של המחנה . לאור מציג תמונה מורכבת של שונות ודמיון בין השלושה . חלק זה מסתיים בריאיון עם אסף לפיד על סרטו השיבה מהפלנטה האחרת, הכולל דיון מעמיק בדמותו הייחודית של ק . צטניק . השער השני כולל שמונה מאמרים המצביעים, כל אחד בדרכו, על האפשרות לקרוא את ספריו של ק . צטניק במסלולים שטרם פולסו, ולגלות בהם רבדים והיבטים שטרם נדונו . שושנה פלמן דנה בהתעלפותו של ק . צטניק בבית העם בירושלים וטוענת שעדותו, שכביכול לא ניתנה, יצרה שבר שדווקא דרכו נכנסה ההיסטוריה אל בית המשפט ברגע שאינו ניתן להבעה . אביהו רונן סבור שק . צטניק הוליד את עצמו כניצול האולטימטיבי, המנוגד לצבר האולטימטיבי, ושיש אמת היסטורית בתיאורי גורלם של יהודי סוסנוביץ המופיעים בספריו . יוחאי עתריה כותב על המוזלמן, שאותו הגדיר ק . צטניק "פרח המאה העשרים, פאר יצירתה", וסבור שביצירתו, על אף ואולי דווקא בגלל סגנונו, הצליח ק . צטניק לקרב אותנו לדמותו של המוזלמן . חנה פולין ורפי הלף מראים שק . צטניק כתב עוד לפני המלחמה, ואחריה כתב חלק מספריו תחילה ביידיש, עשירה ורגישה, שתלאות השואה משתקפות בה . יצחק הרשקוביץ מראה כיצד ק . צטניק בספרו צופן : אדמע הגדיר מחדש את אלוהים, בתור אֵל שאושוויץ לא נהיה בדברו אלא נכפה עליו על ידי כוחות אופל שאינם בשליטתו . איריס מילנר, הדנה במאמרה בפונקציונרים באושוויץ, מי שסווגו כשייכים לאזור האפור שלה, טוענת שק . צטניק לא גינה אותם אלא הציג אותם בחמלה ובהבנה דקה של מצבם הבלתי אפשרי . לאונה טוקר מציבה את הגולאגים לעומת אושוויץ, ומגיעה למסקנה שכתיבתו של ק . צטניק מעידה יותר על הטראומה שעבר הניצול, ופחות על הזוועות שגרמו לה . חלק זה נחתם במאמר של עתריה המבקש לחזור לספרו האחרון של
|
|