|
|
Page:11
11 מהבורגנים ועד בטיפול איכותיות בישראל . באופן מדויק יותר, הספר עוסק בשדה הייצור הטלוויזיוני בישראל ובמושגי הערך הניתנים בו לטלוויזיה בכלל ולסדרות דרמה בפרט . השאלה המרכזית שעמה יצאתי לדרך כשהתחלתי לחקור את השיח המתקיים בשדה הטלוויזיה בישראל בנושא סדרות הדרמה הייתה : האם סדרות דרמה המתויגות כאיכותיות בישראל מוגדרות כבעלות מאפיינים של יצירות אמנות ? טלוויזיה ואמנות ? יצירות טלוויזיוניות שהן יצירות אמנות ? יש כזה דבר ? באמנות כמו באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה, כך אמרו כבר לפניי . אולם על פניו היה נדמה במשך שנים שטלוויזיה לא יכולה לייצר יצירות אמנות ( 1984 Bennett, 2005 ; Bourdieu, ) , שעצם חיבור המילים טלוויזיה ואמנות הוא חילול הקודש . כל זאת, בין השאר, בשל אופייה המסחרי והלאומי של הטלוויזיה מראשית ימיה ( 1998 Abercrombie, ) . יש להבין שלפי הגישה השלטת בתרבות ובאמנות המערבית - אידיאולוגיית האמנות האוטונומית - יצירות אמנות לא אמורות להיות מיוצרות בשל שיקולים כלכליים או לאומיים, אלא אך ורק בשל שיקולים אוטונומיים - מה שנקרא "אמנות לשם אמנות", ורצוי על ידי "אמן גאון" שנתפס כאותנטי ואוטונומי ( 2003 Alexander, ) . כך, הטלוויזיה שהייתה אמורה לחנך אומה או להכניס כסף לכיסים של זכיינים לא יכולה לייצר אמנות . כמו כן, בעשורים האחרונים הז'אנר הטלוויזיוני המסתמן כפופולרי ביותר בעולם הוא "טלוויזיית המציאות" ( Reality TV ) - סוגה טלוויזיונית הנתפסת כמסחרית לחלוטין ועל כן כנחותה ( Couldry, 7 2008 ) . 7 . הסוגה של "תוכניות המציאות" ( Reality TV ) הפכה מאמצע שנות ה – 80 לפופולרית מאוד בטלוויזיה בעולם ובישראל . סוגה זו נתפסת כנחותה בשל היותה מצייתת לקודים מסחריים של רייטינג ( נייגר ויוסמן, 2005 ) . תוכניות אלו מציגות, לכאורה, מציאות שאינה מתוסרטת באמצעות דמויות הנחשפות בחייהן אל מול המצלמות . אולם על פי תפיסות
|
|
|