|
|
Page:14
14 שרה מענית 'ארוס', להט ארוטי שהפך באמצעות הסובלימציה לחברות גברית בעלת אידיאל משותף, היא הייתה מוסרנית ונזירית, והטיפה לבריאות הגוף ולחישולו על-ידי תרגילים גופניים . היא הפגינה זלזול לאהבת נשים ביכרה ידידות גברים אמיצה" ( בן ארי 2006 : 67 - 68 ) . הדברים שכתבה שושנה שרירא בשנת ,1966 שבה כבר החלו תהליכי פתיחות ומתירנות בעולם המערבי, מוסיפים ממד לטהרנות הציונית - הרצון להרחיק כל מה שנחשב לסטיות מיניות מהתדמית של המדינה הצעירה : [ . . . ] הקרנות הלאומיות התוו פעם את דרכה של הספרות העברית החדשה בארץ : הן אשר אמרו מה טוב לצרכי המגבית בחוץ לארץ ומה רע, כלומר : מה מותר לתאר, לחוש, להוציא החוצה ולהלביש מעטה האות העברית האשורית ומה אסור מזיק ופוגם בשמם הטוב של יהודים אבירי המוסר ונוטריו . [ . . . ] כך נתרגלה ספרותנו החדשה, לרעיון, שאצלנו אין תאוות . אין קנאה ושנאת אחים . אין שחיתות אין שנאת חינם . אין זנות ואין פרברסיות . ואם יש, מקומם יכירם בעתון בלבד - רק בכרוניקה, זה המדור הבזוי שאסור לו להזין את הספרות . אף שאצל כל עמי העולם ניזונית הספרות מן הכרוניקה, מן המציאות היום-יומית [ . . . ] אין אצלנו לסביות . אין רצח מטעמי רחמים . כאן אין אוסרים אח כחשוד ברצח אחיו, כמו אצל אחרים [ . . . ] נשאלת השאלה : מי שם עלינו שומרים עטורי נוצות ושולפי חרבות מימי הביניים, שאצלנו, אפילו אינם שכירים, נכרים, אלא אנו עצמנו ? הם שומרים על טוהר לבנו שלא יתגלה חלילה ברבים - כדי שנוסיף להיות פוריטאנים, "נבחרים", "עם סגולה" ו"אור לגויים" ( שרירא 1966 : 5 - 6 ) . השאלה המרכזית שעמדה בפני הסופרים הייתה כיצד לשמר את הנורמה הפוריטנית בשלב שבו הארוטיקה והיחסים המיניים בעלילה מגיעים לכלל מימוש . רוב הסופרים פתרו בעיה זו במעין "הורדת מסך", ונמנעו מתיאורים מיניים מפורשים . בן ארי מציינת בספרה שתופעה זו התבטאה גם בהשמטת קטעים ארוטיים
|
|