|
|
Page:13
פתח דבר — עמית בן-צור | 13 אבל האם המדינה היא באמת הבעיה ? האם היא באמת רק יוצרת תקלות, עיכובים, חוסר יעילות ושחיתות, ולכן עליה להיות קטנה ככל הניתן ? מחקריה המבוססים והמנומקים היטב של מצוקאטו אומרים אחרת . בהתבסס עליהם, היא טוענת כי ממשלה מודרנית אינה אמורה להסתפק רק בחלוקה מחדש של העושר וההכנסות, ואינה אמורה רק לספק מוצרים ציבוריים . ההפך הוא הנכון : ממשלה מודרנית צריכה לייצר ערך כלכלי וחדשנות, ולעשות זאת במלוא השאפתנות ובלי להתנצל . הרי בניגוד לתפיסה המקובלת בממשל התאגידי, להשקעות ציבוריות הייתה ( ויש עדיין ) תרומה אדירה לחדשנות, להתקדמות הטכנולוגית ואפילו למנגנוני יצירת הרווח של השוק הפרטי . הבעיה אינה רק ״עקרונית״ . למעשה, טוענת מצוקאטו, האופן שבו המדיניות הציבורית מעוצבת ומנוהלת פשוט אינו מאפשר לה להתמודד עם אתגרי-העל שמולם האנושות ניצבת . המטרות השאפתניות שמדינות ברחבי העולם מבקשות ונדרשות להשיג — צמיחה מכלילה, חדשנית ובת-קיימא והתמודדות עם אתגרי-העל שעומדים בפנינו, ובראשם משבר האקלים — דורשות להגדיר מחדש את התפקיד של המגזר הציבורי . הגדרה מחדש כזו, אומרת מצוקאטו, דורשת מאיתנו להפוך את המדיניות ל״מוכוונת-משימה״ . מה פירוש הדבר ? מדיניות מוכוונת-משימה היא מדיניות אשר שמה לה למטרה התמודדות עם אתגר-על ( משבר האקלים, אי-שוויון, הזדקנות האוכלוסייה וכדומה ) , ומנוסחת על סמך הידיעה שכדי לטפל באתגר כזה יש צורך במעורבות ובפעולה משותפת של ענפים ומגזרים שונים . הרי לא ניתן להתמודד עם אתגר רחב היקף כמו
|
|
|