|
|
Page:8
עבריוּת ומעֵבר לה 8 זאת, אף זאת, בדרכו החינוכית, בתהיותיו ובניתוחיו נכחה עד מאוד הביוגרפיה האישית שלו, ונכחה ההיסטוריה בכללותה — אין ביטוי מביטוייו ואין שיעור משיעוריו שאינו יוצא מקונסטלציה היסטורית, ומגמתו תמיד הייתה להמחיש את רעיונותיו ולזהות את רכיב הזהות שבמושא דיונו . הרב אשכנזי נקט את דרך הנבואה, שלשיטתו כל מהותה היא הסבר עמוק של מהלך ההיסטוריה ונתיבותיה : הוא תהה הרבה על גורל האדם ובן האדם, הניצב אל מול אדון ההיסטוריה 2 משנתו האנושית, אדון התולדות, אל מול המעברים הנפתלים של ההיסטוריה . ההיסטוריוסופית שיטתית אולם נטולת דטרמיניזם ופטליזם, שכן לשיטתו יסוד הבחירה של האדם, שבשלו אין הוא כפוף לדטרמיניזם כלשהו, טורף את כל הרכיבים הדטרמיניסטיים המצויים בהיסטוריוסופיה הנוצרית, המוסלמית, 3 ההגליאנית, המרקסיסטית, ואף בזו של ארנולד טוינבי . במשנתו ההיסטורית של מניטו ראיתי פרשנות היסטורית היונקת מהמקורות של חוכמת ישראל, המבארת את תולדותיה הסוערות של האנושות ומעניקה 2 בעניין זה מניטו ראה באיוב דמות הניצבת בצמתים של ההיסטוריה היהודית והכלל-אנושית ( ראה : 35 – 27 . Askénazi, Mayanot 4, pp . 19 – 20 ; Askénazi, Mayanot 7, pp ) . בנבואה כוונתי לנבואה במובנה העברי . סוגיה חשובה זו תידון בפרק השלישי . בן האדם הוא מושא התולדות, והוא נדון במשנת התולדות . בעניין זה מאלפת עדותו של סטפן מוזס ( חוקר תרבות גרמניה באוניברסיטה העברית, 1931 – 2007 ) . לאחר שהמליצו לו להשתתף בשיעורו של מניטו, אלו המראות שצדו עיניו : ״ביום ה׳, בערב, נהג הרב אשכנזי ללמד בבית המדרש לרבנים ברחוב ווקלן ( Vauquelin ) . [ . . . ] באולם קטן הצטופפו עלמות ועלמים צעירים, ואני רואה אדם הפותח ספר עב כרס : התלמוד . עוד טרם ידעתי שקיים ספר מעין זה . שמו של ספר זה עדיין לא היה מוכר לי [ . . . ] . ליאון אשכנזי פתח : ׳אסביר לכם פסקה של המסכת הראשונה של התלמוד ( ברכות ) המפרשת את טיבן של שתי הברכות המקדימות את קריאת שמע, בבוקר ובערב׳ . לא ידעתי שבמסורת היהודית עלינו לקרוא פעמיים ביום את קריאת שמע, דהיינו הקְרֶדוֹהעברי [ . . . ] וידעתי עוד פחות מכך כי בתפילות הבוקר והערב מקדימים לקריאת שמע שתי ברכות . המשיך : ׳מסכת ברכות מלמדת אותנו כי בשתי הברכות המקדימות את קריאת שמע, בבוקר ובערב, ה׳ מופיע בברכה הראשונה כבורא עולם ובשנייה כאדון ההיסטוריה האנושית . באופן זה מתנסחת האחדות האלוקית בכך שה׳ הוא בורא העולם ואדון ההיסטוריה האנושית׳ . כאשר שמעתי זאת נפלו השמיים על ראשי . [ . . . ] מדוע תדהמה זו ? מסיבה פשוטה מאוד : זה עתה יצאתי ממסלול לימודי פילוסופיה ומדעי הרוח תובעניים, והיה לי בהחלט מושג די מוצק על התרבות המערבית . לעומת זאת, לא היה לי שמץ של מושג על קיומה של תרבות יהודית מסוימת, על קיומן של מטפיזיקה ופילוסופיה של היהדות . ספגתי מכת פטיש על הראש כשהבנתי שליהדות יש השקפת עולם, והשקפה זו אינה פחותה מהפילוסופיה המערבית . לא ידעתי על קיומה של הגות יהודית על האדם, הטבע וההיסטוריה [ . . . ] . זה הבזיק בשנייה [ . . . ] כברק ! ״ ( 26 – 24 . Mosès, pp ) . 3 גישה זו הביאה אותו לעסוק ב״היסטוריה מלכתחילה בלתי משוחדת״, כלשונו . תובנה עקיבה זו במשנתו היא מענה על הטענה הפוסט-מודרניסטית בדבר הדטרמיניזם ההיסטורי בגישות דתיות ומרקסיסטיות ( ראה : דן, עמ׳ 21 – 33 ) .
|
|