|
|
Page:8
8 | סיפורו של יקותיאל אדם במעלה החמישה . כמה מאלה שישרדו, ייוודעו לימים כמפקדים מוערכים, כמו טליק "אבי המרכבה", ועוד שניים שנפגשים שם לראשונה . האחד בא משורות החי"ש והשני מאוהלי הפלמ"ח . הראשון תל אביבי והאחר ירושלמי . זה איש תנועת "מחנות העולים" וזה בן למשפחת עולים אבל במושגים תל אביביים . חרף כל השוני, הם מוצאים מיד מסילות איש ללב חברו, בעת פיצוח הקוצים מן הברך או מן המרפק, תוצאות זחילותיהם המרובות על קוצים בתרגילי הא"ש, במסעות ובחוויות נוספות . דבריהם אינם נסובים על ביקורי בכירי היישוב והצבא אצלם — אליהו גולומב, ישראל גלילי, יצחק שדה, יצחק רבין ואחרים . שיחתם אף לא עוסקת באשר לביקורו של המנהיג, דוד בן-גוריון, ושאלתו החידתית שדרש ללא מענה מספק מבחינתו, "מהי מטרתנו ? " גם לא על המעבר במיקוד מלוחמה זעירה אל פעולה במסגרות צבאיות נרחבות יותר . הם אכן נוגעים באלה לרגע, אך נושאים אחרים מעסיקים את שניהם יותר ושיחת היכרותם מתנהלת בערך כך : קותי אדמוביץ', שרעמת שיער עבותה מפארת את קרקפתו ושפם מעטר את פניו, מקשה : "איך תבחין בין מחילה של חפרפרת לזו של עכבר השדה ? " המבט התמה של ידידו החדש מעודד אותו להפוך לדברן מכפי הרגלו . "חפרפרת היא עיוורת וניזונה משורשי הצומח . כשהיא חופרת, נשארות ערֵמות . גם קיפוד בחופרו מחילה, מותיר אחריו ערמה . אבל עכברי השדה חופרים מחילה מבלי להשאיר ערמה . " "מעניין," מגיב הצעיר הממושקף . "עכשיו נדבר על קִני ציפורים," אומר קותי . "איך תבחין ביניהם ? דרור לא חי בשדות אלא ביישובים . הוא משתלב במגורי בני אדם . בשדה ישנם קִנים שנבנים ממש בצמוד לאדמה, כמו של עפרוני מצויץ, או קוברה בפי הערבים, ויש שמתמקמים על הקוצים, כמו החוחית הקוצנית . " הסבריו של קותי אכן מעניינים את בן שיחו, אך קשה לו להתרכז בהם לנוכח מעשהו התמוה תוך כדי כך, ואפילו מסוכן . במשך כל הזמן שהם מדברים, קותי משתעשע לו עם עקרב . "מהיכן כל הידע הזה ? " תוהה חברו זה כעשר דקות, השדוף עם המשקפיים .
|
|