|
|
Page:12
12 מבוא שִׁירִים יְמַלְּאוּ אֶת הָאֹפֶק 1 וְשָׁלוֹם יָבוֹא אֶל לְבָבוֹת הָאִמָּהוֹת . הרטוריקה המרקסיסטית והאנטי-קולוניאלית תאמה את הקו המערכתי של 'אל-ג'דיד', ושיקפה את התפקיד החשוב שמילאו אינטלקטואלים, שהיו מזוהים עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית ( מק"י ) , ביצירת 2 עם זאת, הלהט האופטימי אוצר המילים של ההתנגדות באותם ימים . היה ייחודי למחבר, תופיק זיאד, שעתיד למלא תפקיד מוביל במאבקם של אזרחי ישראל הפלסטינים במשך ארבעה עשורים, כאחד ממנהיגי מק"י, ראש עיריית נצרת, משורר נערץ וחבר כנסת . מעל לכל, היה זיאד מבשר של תקווה : תקווה לצדק לפלסטינים, תקווה לפיוס ישראלי- פלסטיני ותקווה להתהוותה של חברה שוויונית ונטולת ניצול . התקווה כמושג פוליטי נשמעת היום כרעיון תמים ובלתי ביקורתי, אך היא הייתה מרכזית במחשבתו הפוליטית והאינטלקטואלית של זיאד . התקווה של זיאד הייתה מעוגנת היטב באמונתו המרקסיסטית, שהיא עצמה הייתה קשורה קשר הדוק למאבקו למען זכויות הפלסטינים . תודעתו הפוליטית והחיברות שלו כקומוניסט התעצבו בהקשר של המאבק הפלסטיני נגד המנדט הבריטי והציונות בשנות השלושים והארבעים . אחרי מלחמת 1948 וגירושם של רוב הפלסטינים שחיו בשטח שהפך להיות מדינת ישראל, הפך זיאד לחלק ממיעוט אתני- לאומי, שנאבק על קיומו תחת שלטון קולוניאלי . האזרחות הישראלית נכפתה עליו, אך מפלגתו, המפלגה הקומוניסטית, הפכה את האזרחות הזו באופן מידי לכלי במאבק, כדי לקרוא תיגר על הרשויות בערוצים פרלמנטריים, משפטיים, מוניציפליים ותרבותיים . זיאד היה זקן דור המשוררים הפלסטינים הגדולים ( טהא מוחמד עלי, סמיח אלקאסם, מחמוד דרוויש, סאלם ג'ובראן, ראשד חוסיין ) , שהגיעו לבגרות בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ובאמצעות שירתם מילאו תפקיד חשוב בהעלאתם ובהפצתם של רעיונות פוליטיים . משוררים אלה באו מקרב מעמד הפועלים או משורות 1 زياد، توفيق ( 1954 ) . "إلى أين يذهب ما ندفع؟" الجديد 1، عدد 11 . תרגום : דפנה ברעם ותמיר שורק . 2 Maha Nassar, Brothers Apart : Palestinian Citizens of Israel and the Arab World Stanford : Stanford University Press, 2017 ( 58 - 64 (
|
|