|
|
Page:9
מבוא 9 על פי תורת השכר והעונש . ברוח זו הוצגה בספרות התלמודית תפיסת אושר מוסרית-דתית לפיה חווית האושר האופטימאלית מושגת מתוך הקדשת החיים ללימוד תורה ולקיום מצוות . בדיקת המופעים של המילים " אשרי ", " מאושר " ו " שמחה " במשנה , בתוספתא ובתלמודים מעלה , כי ברובן המכריע מלים אלה נקשרות לצדיקות דתית . המילה " אשרי " מופיעה בסוגי ספרות אלה מאה ושבע עשרה פעמים ורק בכעשרים מהן היא אינה נקשרת לאושר של לימוד או קיום מצות פולחן . המילה " מאושר " מופיעה במקורות אלה עשרים ושלוש פעמים ורק בשלוש מהן היא נקשרת לעץ התאשור , שהוא המאושר בארזים , כלומר המחוזק מבין העצים החזקים , ובכל יתר הפעמים היא נקשרת ללימוד התורה . המילה " שמחה " מופיעה במקורות התלמודיים מאה חמישים ואחת פעמים ורק בשלושים ושלוש מהן אין משמעה שמחה הקשורה בתורה ובמצוות או שמחת חג . לאור ממצאים אלה , סביר היה שאקדיש בספרי מקום נרחב לניתוח מקורות תלמודיים העוסקים באושר דתי . אולם , שייכותי הכרונולוגית למאה העשרים ואחת והעדפותי התרבותיות הנגזרות ממנה , גרמו לי להפנות עורף למקורות אלה ולחפש דווקא את אותם מקורות העוסקים באושר פשוט הקשור בחיים עצמם ועשוי לפעם בלב כל אדם ללא קשר להיותו או אי היותו מאמין , למדן או מקיים מצוות . לפיכך , קראתי לספר בשם הלא מחייב " גוונים של אושר בסיפורי התלמוד " והצגתי בו מקורות שעניינם אושר באהבה , בחברות , בממון , בעבודה , בהנאות החושים , בבריאות ואפילו במוות . כדי להצביע על הרלוונטיות של המקורות התלמודיים לנושאים ולבעיות המעסיקים את בני זמננו פתחתי כל פרק במבוא קצר ובו הפניות לדברים שנאמרו בנושאו על ידי הוגים , סופרים וחוקרים בני זמננו . לאחר המבוא מובא עיקרו של הפרק שהוא קריאה צמודה ולעתים השוואתית של סיפורים תלמודיים בנושאו וניתוח ספרותי ומבני שלהם , במטרה לחשוף את העמדות של מחבריהם בעניין משמעות האושר ודרכי השגתו . לאחר סיום עבודתי באקדמיה , גמרתי אומר ליעד את ספרי לציבור רחב של מתעניינים בתכנים וברעיונות המשוקעים בספרות התלמודית .
|
עמותת הילל בן חיים
|
|