|
|
Page:14
על מדינת ישראל ועל עתידה . מדינות, אפילו אימפריות ומעצמות, הובסו מבחוץ רק לאחר שנרקבו מבפנים . את השחיתות אחלק כאן לשלוש קטגוריות מרכזיות . הראשונה היא שחיתות מובהקת, שאיננה זקוקה להסברים ולדוגמאות, מכיוון שברור לגמרי שמדובר בהתנהלות שאינה חוקית . הכוונה למשל למעטפות כסף שעוברות מתחת לשולחן או לכספי שוחד . שחיתות אפורה, לעומת זאת, כשמה כן היא, אפורה ומסריחה . תחת הקטגוריה הזאת נופלת תופעת הנפוטיזם המוכרת, שבמסגרתה ממנים מקורבים וקרובי משפחה ‑ לרוב לא מוכשרים במיוחד, וודאי שלא מוכשרים יותר ממתחריהם ‑ לתפקידים נחשקים ועתירי שכר . גם תופעת הפרוטקציה המוכרת לא פחות, שבמסגרתה סוגרים דיל עם ספק שירותים מסוים ולא בוחרים את הטוב ביותר לביצוע המשימה, משתייכת לקטגוריה זו . יהיו מי שיגידו שזה ממש לא נורא . עדיף להעסיק מישהו מוכר, שסומכים עליו, ולא זר שמסתובב עם כרטיס ביקור צבעוני ומצגת מרשימה . האומנם ? אנשים נוטים לשכוח שקרוב משפחה או אדם קרוב אחר שסגרו איתו דיל ירגישו בנוח . יותר מדי בנוח . הם יחושו חסינים ושאננים, בטוחים ומוגנים, משום שהביקורת לא תעז לגעת בהם . המבקר יודע היטב מאיפה הגיע הפרוטקציונר ומי חפץ ביקרו, ויעדיף לא לשאול שאלות מיותרות . בנסיבות האלו אפשר לשכוח ממקצועיות, מחסכנות, מאחריות ומנאמנות ללקוחות האמיתיים ‑ הציבור . ישנן כמובן עוד סיבות רבות, ובראשן מנהל תקין והוגנות, שבגינן פרוטקציה היא מושחתת ומסוכנת . הקטגוריה השלישית היא שחיתות שקופה, ואני מתנצל מראש, אבל סביר שכל אחד מאיתנו לקה בה בעצמו או מכיר אדם קרוב שלוקה בה . השחיתות השקופה כוללת תופעות שנראות לגיטימיות ואפילו סטנדרטיות . למשל, חצי שעה של שתיית קפה ופטפוט בכל בוקר בחברת הקולגות וחצי שעה נוספת אחרי הפסקת הצהריים, משום שטרם סיימתם לספר על הסרט שראיתם אתמול . שטויות ? בואו נחשב : נניח כי 900 אלף עובדי המגזר הציבורי עובדים מדי יום רק שעה אחת פחות . לא יותר . השכר הממוצע של אותם עובדים עומד על כ ‑ 16 אלף שקל ברוטו, ושעת עבודה שלהם נאמדת במעט יותר 14 גיבורים בעל כורחם
|
|