|
|
Page:14
14 | כל השאר הוא אלמוות היה קול : "לא מעט העסיקוהו שתיקותיו", ציין צביקה דרור ; גם הוא תפס : "בטונים של שתיקותיו היתה איכות התבטאות נדירה" . ב- 1987 פרסמה הסופרת והמתרגמת רוני גבעתי ספר על צוקרמן, היא קראה לו בין שתיקות . 16 אוסף צוקרמן, שעד לאחרונה היה חתום במרתפי בית לוחמי הגטאות, וכן כלל המסמכים על אודות יצחק צוקרמן וצביה לובטקין השמורים בארכיון בית זה, מלמדים ששתיקה כפשוטה זו לא הייתה . צוקרמן ולובטקין דיברו על השואה כל הזמן . הם מסרו עדויותיהם בפורומים שונים : אל מול המונים, בפני קהל מצומצם ובשיחות אישיות שתועדו . שניהם גם השמיעו טענות ולפעמים לא חסכו בהאשמות כלפי הנהגת היישוב בארץ בתקופה של מלחמת העולם השנייה . עם זאת הם מעולם לא כתבו, לחוד או יחד, את סיפורי השואה והגבורה שלהם לטובת פרסומם וגם לא כמזכרת לדורות הבאים . מבחינתם לא היה בזה צורך . מיומם הראשון בארץ-ישראל אחרים עשו זאת, בעבורם ובהסכמתם . שניהם העדיפו תמיד להתבטא בעל פה וכך דבריהם נרשמו ונשמרו, אוגדו ונערכו בספרים שראו אור אחרי מותם . על כן אין לטעות : הספרים בימי כליון ומרד שראה אור ב- 1979 ושבע השנים ההן שהופיע ב- 1990 אינם אוטוביוגרפיות ואינם פרי עטם של לובטקין וצוקרמן, אף ששמותיהם מודפסים על עטיפותיהם . ספרים אלה הם כינוס של דברים שהשניים אמרו ואחרי שנים נערכו, יותר ופחות . אחרי מותו של צוקרמן מצאו חבריו בשולחן העבודה שלו טיוטות מוקדמות של פרקים, קטעים ודפים בודדים . חבריו התרשמו שאלה הזיכרונות שהתחיל לכתוב . הם לא היו בטוחים מתי עשה זאת, אולי כבר בשנות החמישים, והחליטו כי מה שמצאו ראוי לפרסום . 17 במהלך שנות השמונים הדברים ראו אור בשלוש אסופות קצרות : פרקים מן העזבון, בגיטו ובמרד ויציאת פולין, אך גם לחברים היה ברור שזה לא סוף פסוק . נראה שמה שהם ואחרים החשיבו כהתבצרותו בשתיקה, היה למעשה ביטוי להארה ולהכרה מצידו של צוקרמן כי מי שלא היו שם, יחד איתם, לעולם לא יוכלו להבין באמת את מה שקרה . לובטקין וצוקרמן ידעו זאת מיד עם בואם ארצה . ככל שחלפו השנים הלכה והתחזקה הידיעה הזאת . 16 צביקה דרור, "חיים עם קושמאר", דבר, 1990 . 6 . ,8 עמ' 19 . 17 "עם הספר", צוקרמן, פרקים, עמ' 7 - 8 .
|
|