|
|
Page:14
להרעיש כדי להישמע . כשעמדתי על הבמה, המוזיקה היתה קסם . היא העניקה קול לדברים שלא יכולתי לומר בקול . היא היתה המחאה שלי נגד מה שלא נאמר . ב ‑ 1982 פרצה מלחמת לבנון, ואז כבר היינו מבוגרים מספיק והבנו שמשהו נורא קורה . עוד ועוד שמות נוספו ללוח הזיכרון בבית הספר, ועכשיו היו אלה שמותיהם של צעירים שהכרנו . הורים ששכלו את בניהם באו לבית הספר להשתתף בטקס יום הזיכרון . הייתי גאה כשנבחרתי לשיר לפניהם . הבטתי להם ישר בעיניים ועשיתי הכול כדי לא לבכות ולא להרוס את השיר, שמא מישהו אחר יתפוס את מקומי מאחורי המיקרופון . מדי שנה סיימנו את הטקס ב"שיר לשלום" . שרנו למען השלום מעומק לבנו . רצינו התחלה חדשה, רצינו עתיד חופשי . גדלתי על ההבטחה של ההורים, שעד שימלאו לנו 18 ונתגייס לצבא, לא יהיו עוד מלחמות . ההבטחה לא קוימה עד היום . שירתּי בצבא כזמרת בלהקה צבאית . ייחלתי לשלום, נסעתי מבסיס לבסיס, חציתי גבולות ושרתי לפני חיילים . הייתי חיילת בת 19 כשפרצה מלחמת המפרץ . נסענו בכל הארץ ומוזיקת הרוקנרול שניגנו היתה רועשת כל כך עד שהיינו חייבים לשים לב שלא נפספס את האזעקות ונספיק לרוץ בזמן לחדר אטום ולעטות מסכות גז . בשלב מסוים החלטנו לוותר על המסכות ועל החדר האטום, ובכל פעם שנשמעה אזעקה עלינו לגג כדי לראות את הטילים ששוגרו מעיראק וניחשנו היכן ייפלו . אחרי כל נפילה רועמת חזרנו לנגן מוזיקה רועשת עוד יותר . בין החיילים ששרנו לפניהם היו גם חברי הילדות שלנו, אחים ושכנים . וכשעלו דמעות בעיניהם, כפי שקרה לא פעם, הרגשנו כמה עוצמה יש ביכולת לפתוח את הלב ולגעת בלבו של הזולת, לתת קול למה שאי ‑ אפשר להביע בדרך אחרת . המוזיקה שלנו ביטאה רבים 14 ירושה רגשית
|
|
|