|
|
Page:13
בעיני רבים, הרעיון שאדם יכול להיות בעת ובעונה אחת הן דתי מאמין והן ליברל אדוק תלוש מקרקע המציאות . דתיוּת וליברליוּת, הם סבורים, הן זהויות מתנגשות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת . ספקנות זו חוצה מחנות ושותפים לה ליברלים ודתיים כאחד . עבור הראשונים, דתיותו של המאמין מעמידה בהכרח בספק את כנות זהותו הליברלית ואת נאמנותו הבלתי ‑ מתפשרת לעקרונות הליברליזם ולערכיו, בעוד שעבור האחרונים, הליברליות של המאמין מעמידה בהכרח בספק את כנות זהותו הדתית ואת נאמנותו הבלתי ‑ מתפשרת למצוות הדת ולערכיה . עבור שני המחנות, הנוטים לראות את עצמם כשני צדי המתרס, הזהות "דתי ‑ ליברלי" טומנת בחובה סתירה פנימית בלתי ‑ נמנעת, המעידה ככל הנראה על קונפליקט פנימי בלתי ‑ פתור או לכל הפחות על בלבול מושגי . המתח בין הליברליזם והדת אינו חדש, כמובן . הוא החל למעשה ברגע שהפציעה המחשבה הליברלית על בימת ההיסטוריה, במאות ה ‑ 17 וה ‑ ,18 יחד עם מה שמכונה כיום "מהפכת הנאורות" . משימתה הגדולה של הנאורות היתה לשחרר את המוסר ואת הפוליטיקה מכבלי הדת ומאמונות המבוססות על קיומו של אלוהים ולהחליפן באמיתות המבוססות על המדע, על תבונת האדם ועל השכל הישר . המהפכה שחוללה הנאורות הולידה זהות חדשה בתכלית של האדם כמי שנושא בתפקיד שהדת שמרה לאלוהים בלבד : עיצוב המציאות האנושית ואחריות על כל המתרחש בה . לפי תורת הנאורות, האדם הליברלי הוא בן חורין ריבוני, המחזיק ביכולת להבין ולכונן את העולם בכוחות עצמו בלבד, ללא סיוע משמים . כך בעצם נקשרה הזהות הליברלית בטבורה לזהות הדתית : היא נולדה מתוך מאבק בה ומתוך כוונה מוצהרת להציב לה חלופה . המתח בין שתי הזהויות לא שכך עם השנים . במידה רבה, הוא רק הלך והחריף . ככל שהמדינה המודרנית כפתה עליהן להתקיים זו לצד זו במסגרת חברתית אחת, המתח ביניהן פרץ מגבולות הדיון הפילוסופי ‑ תיאולוגי והתרחב 13
|
|
|