|
|
Page:14
שרה האשכנזיה מלכת השבתאים 14 והשמיימית, וראתה אותן כמאוחדות . גישה זו התגלמה בדמותה של שרה האשכנזיה ( 1640 בקירוב — 1674 ) . אוריינטציית ״העולם הזה״ של שרה האשכנזיה ייצגה את היפוכה של נטייה ארוכת שנים בכיוון הנגדי . מיסטיקנים יהודים בשלהי ימי הביניים ובמודרנה המוקדמת קראו דימויים ארוטיים בכתבים דתיים לא כתיאורים ישירים של פרקטיקות מיניות, אלא כמדריכים מתוחכמים ליישום פרקטיקות קבליות . למעשה, המקובלים הללו נטו יותר ויותר להרחיק את היצר הארוטי מנשותיהם בשר ודם, ולתעל אותו לכיוון מה שהחשיבו כיסוד הנקבי של האל . חרף הציווי האלוהי המחייב את הבעל לקיים יחסי מין עם אשתו דרך קבע ( ״עונתה לא יגרע״ ) , הפכה אשת המקובל למטפורה נחותה של הקשר הארוטי בין האיש לאלוהיו . הערך השונה שייחסו המקובלים ל״אובייקט״ ששימש כמטפורה — דהיינו, הגוף הנשי המיני — לעומת ההיבט האלוהי שגוף זה 10 אופייני למסורת הפילוסופית והדתית המערבית, ובייחוד זו ייצג, 11 אף כי השימוש במטפורות תמיד זכה לשבחים — האפלטונית . אריסטו קרא לשימוש כזה ״כישרון טבעי״ — הרי שהדימוי המטפורי עצמו נטה למלא תפקיד משני ורפרנציאלי בלבד בהשוואה לאובייקט 12 דוגמה טיפוסית לעמדה זו ניכרת בגישההעיקרי שעליו הוא מצביע . הפרשנית הראשונית כלפי כתבי הקודש של פילון האלכסנדרוני ( בקירוב 30 לפנה״ס — 50 לסה״נ ) . פילון הדגיש שהתיאורים האנתרופומורפיים של האלוהות בסיפורי המקרא אינם אלא מטפורות נחותות בהשוואה לטבעם הנעלה, הלא-נראה, של אלוהים ושל הנשמה . המחשבה כי משב הרוח האלוהי שהפיח חיים באדם זהה לנשימה הפיזית הממשית של בורא דמוי-אדם היתה בעיני פילון עבירה המבזה את גדולתו 10 אברמס, הגוף האלוהי . 11 ההגדרה הקלאסית של המטפורה היא הגדרתו של אריסטו . הוא מגדיר את המטפורה בפרק כ״א של ה פואטיקה , כך : ״מטפורה היא התקה של שם מתחום אחד לתחום אחר, ממקרה כללי למקרה פרטי, ממקרה פרטי למקרה כללי, ממקרה פרטי אחד למקרה פרטי אחר, או על דרך ההקבלה״ . אריסטו, פואטיקה , עמ׳ 45 . 12 לפי אריסטו, ״אך חשובה מכול היא הלשון המטפורית, כי דבר זה בלבד אינו ניתן לשאילה מאחר והוא עדות לכישרון טבעי״ . אריסטו, פואטיקה, עמ׳ 47 .
|
|