|
|
Page:10
10 אלעזר בן לולו, עופר שיף שער ב — המבט האורתודוקסי : דחייה, התנגדות וכינון גבולות לעומת המאמרים בשער הראשון שמבקשים לאתר מבט ישראלי חוצה מגזרים על התנועה הרפורמית, המאמרים בשער הנוכחי מתמקדים ביחסה האנטי-רפורמי של היהדות החרדית והאורתודוקסית, ובהשפעתו על המרחב הישראלי . כמו שיף, גם אופיר עבו מאתר מכנה משותף בין מנהיגים חילונים לאורתודוקסים . הוא מוצא שכמעט כל המשתתפים בדיונים בעניין מתווה הכותל, תומכים ומתנגדים כאחד, ראו את היהדות הרפורמית כזרם דתי ותרבותי השייך ליהודי צפון אמריקה . עבו רואה בסימון הרפורמים כזרים אמצעי בוויכוח בנוגע להתוויית הגבולות החיצוניים בין יהודים בישראל ליהודים מחוצה לה, ובנוגע להתוויית הגבולות הפנימיים, הממשיים והסמליים, בין קבוצות בתוך ישראל . הוא טוען כי ניתוח יחסי הגומלין בין העמדות של היהדות הרפורמית ובין עמדותיה של היהדות האורתודוקסית מאפשר לזהות את השינויים באופי המאבק הפנים-ישראלי בין אלה המבקשים לתחוֹם את הזהות היהודית הישראלית בגבולות ההלכה ובין אלה המבקשים לשמר אותה כזהות אתנו- לאומית ממלכתית שמכירה בפלורליזם יהודי . מאמריהם של שיף ועבו עוסקים באופן שבו המבטים על הרפורמים משקפים תפיסות שונות של הקולקטיב הישראלי ומלמדים עליהן . לעומתם, שני המאמרים החותמים שער זה מצביעים על כך שהיחס לרפורמים או השימוש לשמצה בכינוי 'רפורמי' משמשים קבוצות חרדיות ודתיות לאומיות בשיח הפולמוסי הפנים-אורתודוקסי . זאת, הן ככלי לדמוניזציה של מתנגדים אידאולוגיים בתוך המחנה, בעיקר מי שנתפסים כמתונים ופורצי גדר, והן כדי לחזק את מעמדן של קבוצות מסוימות שנאבקות על הלגיטימיות שלהן בתוך המחנה האורתודוקסי . אדם פרזיגר מראה כי הייצוג של הרפורמה כאנטי-תזה לערכי המסורת הוא מרכיב בולט ומתמשך בשיח הדתי הפנים-אורתודוקסי . האשמה ברפורמיות משמשת כדי לסמן מי הם מנהיגי הדת האותנטיים שרשאים להחליט מהי התנהגות יהודית לגיטימית . פרזיגר בוחן מספר מקרים שבהם רבנים וארגונים ציוניים דתיים משתמשים במתקפות נגד נציגי הרפורמים כדי לבסס את מקומם . הוא מוצא שאפילו בחוגי הציונות הדתית הליברליים יותר, כמעט שאין קולות התומכים בהכרה ברבנים ובגיורים הרפורמיים . להפך, במקרים שעלולים לגרום לזיהוי של חוגים אלה עם הרפורמיות, המנהיגות הציונית הדתית הליברלית מחדדת את מסריה האנטי-רפורמיים כדי למנוע פגיעה במוניטין ובלגיטימיות שלה . כדי להדגים טענות אלו, פרזיגר בוחן פרשיות פנים-אורתודוקסיות בישראל שבהן גורמים שמרניים תקפו את עמיתיהם האורתודוקסים המתונים יותר בטענה שהמדיניות המשפטית-דתית והגישות החינוכיות שלהם דומות לאלו של הרפורמים . מוקד חשוב בניתוח נוגע למקרים של רבנים אורתודוקסים שהפגינו מעט יותר נכונות להעריך את פעילותם של מנהיגי הרפורמים ואף לנהל שיחה בין שווים אִתם . לפי פרזיגר, הגדרת אירועים אלה 'פריצת גדר' והגינויים החריפים נגד האישים שהובילו אותם עשויים לשמש אמצעי לא רק לבדוק
|
|