|
|
Page:32
32 גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 עדות אישית לנפילת האלוף מנדלר חטיבה 15 ( משוריינת עצמאית, של ארמייה 3 ) , מתוגברת, תקפה לרוחב הגזרה שלנו, מציר הגידי ודרומה . טורים של טנקים ונגמ"שים חדישים הסתערו לעברנו, כשחלקם נעו לאורכו ומשני צידי הציר . תוך זמן קצר הגיע הכוח המצרי לעובי המערך שלנו . מפקדם, שהוביל את המתקפה מתוך נגמ"ש ( נושא גייסות משוריין ) פיקוד, הוליך טורים משוריינים שנעו על הדיונות משני צידי הציר, ישירות לעבר עמדתי . הייתי בטוח שכאן מסתיימת המלחמה שלי, כמו גם חיי . צעקתי בקשר לעזרה, אך כולם היו עסוקים בהדיפת המצרים, ולא קיבלתי כל מענה . . . הטנקים שלנו ביקשו אש ארטילרית על כוחותינו ( ! ) וגם ירי מקלעים מטנקים סמוכים, כדי לסלק מעליהם את חיילי חיל הרגלים שטיפסו על הכלים בניסיון להשחיל רימונים לתוכם . הטנקיסטים סגרו מדפים ונלחמו על חייהם . היינו בעמדה מעט מתחת לקו הרכס, בגובה שאפשר לי תצפית על כל הגזרה . פגזי ארטילריה, טילים נגד טנקים ופגזי טנקים – עפו לעברנו מכל רוחב החזית . בזחל"ם שלי נפצע חייל מרסיס של פגז וטופל במקום, היתר "התקפדו" בתוכו בהמתנה לבלתי נודע . הכוח המצרי שהסתער עלינו הגיע למרחק של כמאה - מאתיים מטר מהזחל"ם שלי . המשכתי לבקש ברשת הקשר שיטפלו באויב . המצרים כבר היו ממש על הרכס שלנו והיה ברור לי שהסוף מתקרב . אבל, הגורל רצה אחרת . למרבה המזל, בכל המהומה, אחד הטנקים הסמוכים אליי שמע את קריאות העזרה שלי ברשת הקשר, זיהה את הכוח המצרי וירה ופגע בנגמ"ש הפיקוד שהוביל, כשזה היה כבר בטווח הנשק הקל, כחמישים מטרים ממני . הנגמ"ש המצרי ספג פגיעה, אך לא התפוצץ ולא בער . ראינו את צוותו קופץ ממנו, ירינו לעברם בנשק האישי שלנו ( שהקומנדו המצרי "באדיבותו" השאיר לנו בשטח ) , ואז, כמו באורח פלא, כוח האויב מולי נעצר ולא התקדם עוד . בשאר הגזרה נמשכה הלחימה מטווחים של מטרים אחדים, בין הטנקים המצריים לטנקים שלנו . בדיוק כשהמצב נראה נואש, סבו המצרים על עקבותיהם בהותירם בשטח טנקים, נגמ"שים והרוגים . ההסבר שלי לנסיגת המצרים הוא כי דחיית ההתקפה ל - 14 באוקטובר, כנראה לא הגיעה לכוח זה במועדה . מפקד האוגדה האלוף אברהם מנדלר – "אלברט", שמע את המולת הקרב ברשת החטיבתית . כשהסתיים הקרב הוא בא לעמוד מקרוב על המתרחש בשטח . כשהגיע בשעות הצוהריים לגזרתנו, ראיתי את הנגמ"ש שלו עמוס האנטנות המזדקרות אל על . אנשי הצוות עמדו כשפלג גופם העליון מחוץ לנגמ"ש . כשחלפו על פנינו צעקנו לעברם לעצור, אך הזעקות שלי ושל חבריי, לבל יעלו לקו הרכס, לא נשמעו . אשר יגורנו בא לנו : פגז מצרי פגע במרכז "אשכול האנשים" וכולם צנחו לתוך הנגמ"ש . הנהג ההמום ירד מהכלי ורץ לעברנו . מייד הורינו לו לשוב אליו ולנסוע לאחור . צעקותינו עזרו והוא הצליח להרחיק את הנגמ"ש לפני שהפגז הבא יעלה אותו באש . הכוונו אותו לתאג"ד ( תחנת איסוף גדודית ) שהייתה מאחורינו, שם למרבה הצער, נקבע מותם של מפקד האוגדה, ראש לשכתו איתן סגל , ארבעה לוחמים והעיתונאי רפאל ( רפי ) אונגר . יד הגורל הביאה לנפילתו של מפקד האוגדה בדיוק במקום שבו נהרג המפקד המצרי באותו היום, בהפרש שעות ספורות בלבד . מכה כואבת ניחתה על האוגדה . עם רדת החשיכה ולאחר "הטקס" היומי של מטח הארטילריה של האויב, עליתי למקום נפילתו של אלברט, אספתי את הציוד שהיה מפוזר בשטח : אקדח, מפות ופריטים אחרים . אלה נמסרו למשפחות הנופלים . את הפיקוד על האוגדה קיבל האלוף קלמן מגן , שכעבור ימים אחדים, אחרי הפסקת האש, נפטר מהתקף לב בקרון השינה שלו . הנגמ"ש שבו מצא אלברט את מותו הועבר אליי לקראת צליחת התעלה ב - 18 באוקטובר, לאחר שפורק מציודו ונשטף היטב . בבוקר יום ראשון, 14 באוקטובר , החלה המתקפה המצרית, שנדחתה ביום, לרוחב כל הגזרה . כאמור, היה זה מהלך שהרמטכ"ל המצרי התנגד לו, מה שעלה לו בהדחה מתפקידו . לעומת זאת, צה"ל ציפה וייחל למתקפה המצרית, שהגשימה את התחזיות הקודרות של הרמטכ"ל שאזלי : בתוך שלוש שעות בלבד איבדו המצרים 200 טנקים ונגמ"שים רבים, שננטשו בשדה הקרב . צה"ל איבד שישה טנקים בלבד . מפלה זו של הצבא המצרי הייתה המפתח לתחילת התקפת הנגד של צה"ל לעומק מצרים ממערב לתעלה, ולכיתור הארמייה השלישית, בדרך לסוף המלחמה בחזית זו . הייתי בטוח שכאן מסתיימת המל ח מה שלי, כמו גם ח יי . צעקתי בקשר לעזרה, אך כולם היו עסוקים בהדיפת המצרים, ולא קיבלתי כל מענה . . . מפקד האוגדה, האלוף מנדלר, נהרג זחל"ם המודיעין של חטיבה 164 ( ארכיון המל"ם )
|
|