|
|
Page:31
גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 31 יד הגורל הביאה לנפילתו של מפקד האוגדה בדיוק במקום שבו נהרג המפקד המצרי באותו היום, בהפרש שעות ספורות בלבד . מכה כואבת ניחתה על האוגדה המצרים ידעו להילחם . . . שבאמצעותה צפיתי על גזרת הלחימה . אולם, כל אימת שעליתי לעמדת תצפית – נורה לעברי פגז מטנק מצרי שהסתתר בין שלדי טנקים פגועים . בלית ברירה, הורדתי את המשקפת לקרקע והצבתי אותה על חצובה . את הדיווחים העברתי לזחל"ם בצעקות או שניגשתי אליו רגלית . עד יום שבת, 13 באוקטובר, התנהלות הלחימה הייתה סטטית – ירי מסיבי של טנקים וארטילריה מצריים . ראוי להזכיר כי בליל 12 - 13 באוקטובר התקיימה במוצב הפיקוד המצרי, בלחץ סובייטי, קבוצת פקודות להמשך המתקפה מזרחה, לעבר המעברים . מתקפה זו אמורה הייתה להתקיים ב - 13 באוקטובר, למשוך אליה את כוחות צה"ל, ובכך להקטין את הלחץ על סוריה ולהציל את צבאה מתבוסה מוחצת . שני מפקדי הארמיות המצריות והרמטכ"ל שאזלי התנגדו לכך, בטענה ( מוצדקת ) שיציאה מרדיוס ההגנה של מטריית הטילים – תמיט אסון על הצבא המצרי . ואולם, הנשיא סאדאת הכריע על המשך המתקפה, אך זו נדחתה ליום המוחרת, 14 באוקטובר . נראה כי חלק מהכוחות לא ידעו על דחייה זו ! בשבת, 13 באוקטובר , כמדי יום, פתחו המצרים בהפגזה ארטילרית מסיבית . בשעות לפני הצוהריים זיהיתי שורות של מאות חיילים נעים רגלית, כמו בהסתערות "פלנגות", לרוחב הגזרה שלנו . הם היו במרחק של כשניים - שלושה קילומטרים ; חלקם נשאו מזוודות של טילי נ"ט ( נגד טנקים ) "סאגר" . דיווחתי על כך ברשת הקשר למפקד החטיבה, שהוכנסה לכוננות קרבית . הטנקים עלו לעמדות ועיני כולם היו נשואות מערבה לעבר החיילים המצריים . כשאלה הגיעו לטווח של כקילומטר או קילומטר וחצי, כל חיילי חיל הרגלים נשכבו על הדיונות ונעלמו מהעין, כאילו "בלעה אותם האדמה" . והינה, כעבור דקות אחדות, עפו לעברנו מאות טילי "סאגר" נגד טנקים, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה . כעבור שעה לערך החלה, בחסות הפגזה ארטילרית כבדה, ההסתערות של הכוח המצרי : מפת הגזרה ופריסת הכוחות ( ארכיון המל"ם ) עדות אישית לנפילת האלוף מנדלר . . .
|
|