|
|
Page:29
גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 29 ה כ נ ס תי ל צ ה " ל , לר א ש ו נה בישראל, את ה - GIS , ובמקביל פ י ת ח ת י ת ו כ נ ו ת ל ש י ר ו ת המודיעין ולצה"ל בכלל כל בקשותיי נדחו על ידי מפקד הגדוד בתואנה כי מדובר בזחל"ם חירום במצב "הכן", שיופעל רק עם פרוץ קרב של ממש בכל פעם שקיבלתי כקמ"ן דיווח על תנועות אלה ודיווחתי למג"ד – הוא ביטל אותן בהינף יד מזלזל ואפילו בלגלוג גילינו שאין לנו תחמושת חיה לירי ממשי במקלע, שאולי גם הוא לא היה בר - שימוש, בשל שהייה ממושכת בחוץ אמת עירומה ועגומה . . . מלחמה בפתח והשאננות בשטח . . . שכן יש בי שילוב מועיל של שני כישורים – חיל רגלים ומודיעין . ללא היסוס הסכמתי להצטרף לגדוד ! בהגיענו דרומה למִפקדת החטיבה בבלוזה שבסיני, שתחת פיקודה באנו להיערך, אמר לי הקמ"ן שאותו באתי להחליף, "אני חושש שתפרוץ לכם מלחמה בתוך ימים ספורים" . כקמ"ן הגדוד התרשמתי בהדרגה כי אם תפרוץ אכן מלחמה ממשית, נחווה כנראה בעיות שראוי לפתור אותן בהקדם . למסקנה זו הגעתי, לדוגמה, בעקבות בקשותיי החוזרות ונשנות ממפקד הגדוד שלנו – שיאפשר לי להשתמש בזחל"ם ( זחלי למחצה ) שעמד לא הרח ק מצריף המפקדה , משו ם שנדרשתי לנסוע באו פ ן תדיר אל מעוזי הת עלה, כדי לייצר ולשמור איתם על קשר שוטף . לא עמד לרשותי ברציפות שום כלי רכב אחר לשם כך . כל בקשותיי נדחו על ידי מפקד הגדוד בתואנה כי מדובר בזחל"ם חירום במצב "הכן", שיופעל רק עם פרוץ קרב של ממש, ולכן בימים רגועים אין לגעת בו . הצלחתי בכל זאת למצוא דרך, מספר פעמים, כדי להגיע למעוזים שב"קו בר - לב" . בהם, הגיעו לאוזניי תלונות על מחסור בציוד ובתחמושת . כאשר דיווחתי זאת למפקד הגדוד עם שובי, הוא הפתיע אותי בתשובתו משאמר שאם זה המצב – שאפנה ( אני, ולא הוא, משום מה . . . ) אל הגורמים המתאימים בפיקוד ושאחתום על תחמושת . . . התחיל בינינו דין ודברים בשאלה מי יחתום על הציוד, כאשר בליבי ידעתי כי קמ"ן גדודי אינו מי שאמור לטפל באספקת תחמושת וציוד, ולכן העניינים אינם כשורה . סרן מוטי אשכנזי , אשר פיקד על המוצב "בודפשט", המעוז הצפוני ביותר ב"קו בר - לב", דיווח בתוך זמן קצר על תנועות חשודות בלב ים מול המוצב ובלילות על תחושת התגנבות של אנשים אל גדרות התיל סביב המעוז . בכל פעם שקיבלתי כקמ"ן דיווח על תנועות אלה ודיווחתי למג"ד – הוא ביטל אותן בהינף יד מזלזל ואפילו בלגלוג על שנינו ( על מוטי ועליי ) . הוא כינה אותנו בבוז "המשכילים" ולגלג באומרו : "אם תפרוץ מלחמה אנחנו נצ'קמק אותם" . בבוקר יום הכיפורים זה קרה – קיבלנו התראה שבשעה 00 : 18 אכן תפרוץ מלחמה ביוזמת המצרים . לפיכך, בשעה 00 : 14 עליתי עם מפקד הגדוד ושני חיילים נוספים לזחל"ם והתחלנו לנוע מערבה, במטרה להגיע אל התעלה, סמוך למעוזים, לקראת שעת ההתראה . לא חלפו מספר דקות והחלה הפגזה על המעוזים ועל כל כוח צבאי שנע בצד הישראלי . המלחמה פרצה ! התקדמנו לעבר קו המעוזים וכבר מרחוק, מכיוון מעוז "בודפשט", הבחנו בחיילי קומנדו מצריים התוקפים אותו, כולל הנחתה של חיילים מצריים בסמוך לו . רצינו להתקרב ולהפעיל בעיקר את המקלע כדי לסייע ל"בודפשט" ו / או למעוזים אחרים ששיוועו לעזרה . אלא שלהפתעתנו גילינו שהמקלע לא ניתן היה להפעלה : ארגז התחמושת, שבקושי נראה כשהיה מונח על רצפת הזחל"ם, הסתבר כמכלול עלוב של כדורי סרק עם חור מנוקב ליד בסיסם, כסימון חיצוני מקובל לכך בצה"ל . גילינו שאין לנו תחמושת חיה לירי ממשי במקלע, שאולי גם הוא לא היה בר - שימוש, בשל שהייה ממושכת בחוץ, מוזנח, חשוף לאבק ולשמש ! כך הבנתי שמפקד הגדוד מעולם לא בדק בעצמו את הזחל"ם, כלי הרכב שהוא מנע ממני מלהשתמש בו לצורך מילוי תפקידי כקמ"ן ! מן הסתם גם לא מינה או פקד על מישהו מטעמו – לבדוק את תקינותו וכשירותו, ואת אמצעי הלחימה והתחמושת שעליו ! כל מה שנותר למפקד הגדוד ולנו לעשות מתוך הזחל"ם – היה להסתובב בשטח, ליצור ולשמור על קשר אלחוטי עם כמה שיותר חיילים מהגדוד במעוזים, להתוודע למצבם, לפקוד ולתת עצות, לעודד ולנחם . ההתנסות הנוראה עבורי הייתה לשמוע בקשר את שמות 82 חללי הגדוד, שאת מרביתם הכרתי קודם לכן . . . בשלב זה הייתי המום, אך המשכתי לתפקד במידת היכולת והצורך . חשתי, בעוצמה רבה, שלא ניתן לי לעשות זאת, בסביבת פיקוד שאינה דומה לזו שחינכה והכשירה אותי להיות קצין בצה"ל . על כן, כאשר נקראנו למעמד של העלאה בדרגה – לא הופעתי, תוך שאפילו ויתרתי להיות סרן בצה"ל . . . מוטי אשכנזי – הפך לסמלה של המחאה לאחר המלחמה ( ארכיון המל"ם ) בתעלת סואץ, עם גדוד 68 מחטיבה 16
|
|