|
|
Page:62
62 גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 מסקנה זו הייתה תולדה של מחקר שדה, ש נערך בקרב כמעט כמאה אנשי מקצוע המשתייכים לתחום . הממצאים העולים ממנו ברורים מאוד : מתוך 94 המשיבים, כארבעים אחוזים טענו שככלל, המזרחנים משפיעים "במידה מסוימת" ; וכ - 39 אחוזים סברו שהם משפיעים "במידה רבה" . היינו, כשמונים אחוזים מהנשאלים ראו מידה ממשית של השפעה ! יותר מכך : בתשובות המתייחסות להשפעה ערב מלחמת יום הכיפורים, 5 . 49 אחוזים מ - 95 המשיבים גרסו כי הייתה להם "מידה רבה" של השפעה ( ! ) , ועוד 5 . 29 אחוזים סברו כי הייתה להם השפעה "במידה מסוימת" . כלומר, גם בשאלה זו חשבו כשמונים אחוזים מהנשאלים כי הייתה מידה ממשית של השפעה , אך כאן מרבית אלה מתמקדים בקטגוריית ההשפעה הגבוהה יותר ! במילים אחרות, כאשר לנשאלים הייתה הבנה ברורה שהדילמה אינה ערטילאית, אלא מתייחסת לתקופה שקדמה למלחמה, ראיית המזרחנים את השפעתם הם ערב המלחמה – הייתה הרבה יותר נחרצת ! באשר לעבודות מחקר שנעשו על ידי מומחי אקדמיה, במסגרת שירות המילואים שלהם באמ"ן – ההתייחסות המכבדת כלפי בכירי האקדמיה, הביאה, לאחר פטירת גמאל עבד אל - נאצר , להחלטה להפקיע את פרויקט ניתוח דמותו של הנשיא החדש אנואר א - סאדאת מידי החוקרים הקבועים שעסקו בתחום המדיני הפנימי של מצרים, ולהפקידו בידיו של איש המילואים דר' שמעון שמיר , אז מנהל "מכון שילוח" וראש החוג למזרח התיכון ואפריקה . בפתיחת המסמך, הצביע הכותב על הסתירה המצטיירת בהתייחסות לתפקיד שמילא סאדאת בצמרת השלטון המצרי בתקופת נאצר : מצד אחד, הוא תואר במשך רוב התקופה כמי שנמנה על "החמישייה הראשונה", "השלישייה הראשונה", או אפילו כ"מספר שתיים" במשטר ; מצד שני, שררה במצרים הסכמה כללית שהאיש היה נטול כל כוח של ממש . למרות מעורבותו הנרחבת בעשייה מדינית בצמוד לנאצר, טען המסמך ש "סאדאת לא מילא תפקיד גדול בהרבה מזה של בלדר בשליחויותיו הפוליטיות, ו"ניצב" בפגישות שבהן היה נוכח" . בהצגת אופיו ותדמיתו של סאדאת, המסמך גרס כי "רמתו האינטלקטואלית נמוכה, הוא צר אופקים, חסר מחשבה פוליטית עצמאית, מדינאי 'אפור' ללא גוון מיוחד משלו" . המסמך צייר את תדמיתו הציבורית של סאדאת, בעיקר בקרב המשכילים, כשלילית ביותר . כמתואר בו, סאדאת נחשב לאופורטוניסט, חסר עקרונות, דמגוג וצבוע . הוא הוערך בכתובים כ"בור, חסר כישרון ובלתי מסוגל לתרום תרומה משלו לניהול המדיניות" . סאדאת כונה "כפתור בחליפתו של נאצר" , או אנואר "אלצאזאת" ( קסטנייטות, דהיינו – כחומר ביד היוצר ) . בבדיחות הנפוצות במצרים הוצג סאדאת כ"אומר הן" אווילי . המסמך פתח וסיכם באמירה שלפיה "סאדאת אינו אישיות בעלת כישורים להנהגה מדינית . חסרים לו נתונים בסיסיים על מנת שיוכל להחזיק באופן ממשי את רסן השלטון בידיו ולהתקבל במצרים כיורשו של נאצר וכמנהיג מצרים…" . עמוס גלבוע סבר ששמיר נתפס באמ"ן כאיש האקדמיה הבולט ביותר בקשר עם האגף . ניתוחו את סאדאת היה מעמיק, כתוב לתלפיות וזכה לשבחים רבים ( גם אם בדיעבד הסתבר כשגוי . . . ) . לדעת גלבוע, ניתן לאפיין את מסמך שמיר כהתייחסות החשובה ביותר בעיצוב ההסתכלות המודיעינית ( ודרכה – הסתכלות גורמי המערכת האחרים ) על נשיא מצרים החדש, מרגע עלייתו לשלטון ועד שעת פרוץ המלחמה . כך, סביר להניח כי בעיני הקוראים סאדאת הצטייר כחסר כל יכולת הנהגה . המציאות סביב מלחמת יום הכיפורים הוכיחה כמובן תמונה לגמרי אחרת . דוגמה נוספת נוגעת לתשומות של מומחי תוכן אקדמיים שונים, שאינם בהכרח "מזרחנים", אך כאלה שעסקו בעבודות מחקר על פי דרישת אמ"ן . בלט במיוחד בתחום זה פרויקט רחב היקף שעניינו היה ניתוח פסיכולוגי, חברתי ומדיני של החיילים המצריים שנפלו בשבי הישראלי במלחמת ששת הימים . זה נערך במחנה עתלית, ו ממצאיו פורסמו כחמש שנים אחרי מלחמת ששת הימים, ונראה שהוטמעו במודעות צרכניו בשנה שקדמה למלחמת יום הכיפורים . המחקר אפיין את האישיות המצרית ב חוסר שיווי משקל נפשי, ריבוי יחסי של קונפליקטים וחוסר ביטחון עצמי . בעיני הקצינים המצרים אז, תופסת הקצונה, כמעמד ומקצוע, רק מקום רביעי בסולם היוקרה . זאת, בפער ניכר אחרי מקצועות חופשיים ( מהנדסים, מדענים, פרופסורים ורופאים ) . הקצונה המשיכה להוות כך, סביר להניח כי בעיני הקוראים סאדאת הצטייר כחסר כל יכולת הנהגה . המציאות סביב מלחמת יום ה כיפורים הוכיח ה כמובן תמונה לגמרי אחרת הקצונה המשיכה להוות מסלול שאיפה עיקרי לעלייה חברתית רק אצל בני שכבה סוציאלית נמוכה תדמיתו המוטעית של סאדאת עמוס גלבוע – הדגיש את בעיית "רוח התקופה" בגיבוש הדעות ערב המלחמה ( ארכיון המל"ם ) קשרי אגף המודיעין עם האקדמיה ערב המלחמה
|
|