|
|
Page:27
גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 27 גם הטנקים של אהוד ברק נסוגו מהם הרים ראש כדי לזהות את מקור הירי שלנו – השתדלתי לפגוע בו בבודדת . דווקא יפת שילם את המחיר . כדור קטלני של "גוריונוב", מקלע כבד, שהיה מיועד לאורי או לי, פגע במצחו ולא הותיר לו שום סיכוי . הרגשתי כי הגדוד מתמודד במלחמה פרטית . תחושה דומה חוו לוחמים ביחידות נוספות, בחולות המדבר, במעוזים, בין סלעי הגולן, בצריח טנק, בתא טייס . כוחות לא מעטים נמצאו בסביבה, אך ידו של צה"ל קצרה מלהושיע . אשא עיניי אל ההרים – מאין יבוא עזרי . סיוע ארטילרי היה יכול מאוד לעזור . כשהגיעו הטנקים מהגדוד של אהוד ברק, עם מפקד הפלוגה משה סוקניק , התעוררה בליבנו תקווה . נסתער איתם קדימה ונוכל להרגיש שניצחנו . אך הטנקים "חטפו" בזה אחר זה, ואחרי שארבעה מהם נפגעו מ"סאגרים", נסוגו כולם . עוד תקווה התנפצה . במפח נפש התחלתי לקרוא לסיוע אווירי במ"ק 100 . אילן כפיר ציטט מפי : "כל דרדרי ישראל, מי ששומע אותנו – שיבוא להציל . . . " . בלי שום קשר ואולי עם, מישהו למעלה הבין שהעסק מסתבך ושלח לזירה רביעיית סופר - מיסטרים . איכשהו נוצר דיבור עם אחד הטייסים . "שומע חמש", הוא ענה לקריאתי, ו"איני זקוק למטרות . מסתדר בלעדיכם" . זוג ראשון נכנס ליעף תקיפה והטיל כמה רקטות שהחטיאו . זוג שני נכנס ואז זינק לעברו מטח טילי נ"מ, ואחד מן השניים נפגע והתרסק . הטייס צנח . תוך דקות חולץ הטייס במסוק . אז, בשטח, ודאי ששמחתי בשבילו, אך כעסתי על כך שאיש אינו דואג לנו, ה"ירוקים" . . . במהלך הקרב אמרתי למפקד הגדוד כי להערכתי ניצב מולנו כוח מצרי בסדר כוח של גדוד חיל רגלים לפחות, מחופר היטב ומתוגבר באמצעי נ"ט ( נגד טנקים ) . הנתונים להערכה היו רוחב הפריסה, צפיפות עמדות הירי וריבוי מקורות אש, כולל אש צולבת ומניין מקלעי ה"גוריונוב" הכבדים . פגענו בלא מעט חיילי אויב, אך המצרים לא נואשו ולא נסוגו . בדיעבד, למדתי כי ניצבנו מול גדוד חיל רגלים מתוגבר, שהשתייך לחטיבה 16 בדיוויזיה 16 באגף הדרומי של ארמייה 2 המצרית . עוד התברר, מאוחר מדי, כי במשך שבוע טרחו המצרים להקים במקום מערך מחופר כהוגן וכי תצלומי אוויר עדכניים נמצאו במטכ"ל ובפיקוד דרום, אך לא "ירדו" אלינו . באופן טבעי, מלחמה מותירה בלוחמים רגשות מעורבים . אחת התחושות שבאמצעותה אסכם מאמר זה – היא התסכול . תסכול, כבר לא כעס . תסכול על כך שממשלת ישראל לא השכילה לקדם מהלך מדיני לקראת שלום, בלי להיזקק למלחמה ולמחירה הנורא ; תסכול על כך שהפיקוד העליון לא הכין את הצבא כראוי ; תסכול על כך שאנו, חיילי חיל רגלים וצנחנים, נשלחנו לקרבות עם ציוד לחימה עלוב ועם אפס מודיעין ; תסכול על כך שחטיבת הצנחנים הסדירה פוצלה לכוחות משנה ולא הצליחה להפיק מעצמה את היכולת המבצעית המיוחדת המופלאה שלה ; תסכול על כך שבנסיבות ששררו בשטח לא יכולתי, כקמ"ן, לקבל, לנתח ולספק מודיעין חיוני למפקד הגדוד ולמפקדי הפלוגות בשעת הצורך, ונאלצתי לפעול כמפקד כיתה, להשגיח על מי שלצידי, לפנות פצועים תחת אש, לירות, להרוג ועם המון מזל – גם להישאר בחיים . הטקס שנערך ב"קריית אל אבאטל" / "החוה הסינית" שבסיני, עם לוחמי הצנחנים, בינואר 2006 ( ארכיון המל"ם ) חזרנו ל"חווה הסינית" כדי להיפרד ממנה לתמיד
|
|