|
|
Page:25
גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 25 מודיעין מועט וחתירה רגלית למגע מילואים . הלילה של שבעה - שמונה באוקטובר עבר עלינו בנסיעה מייגעת . באותן שעות כבר נמנו בצה"ל מאות הרוגים, אלפי פצועים ומספר בלתי ידוע של נעדרים, ואנחנו השתרכנו במסע אל המלחמה, שלא תברח לנו . במיתלה פגשתי את המלחמה בפעם הראשונה . השכם בבוקר ירדנו מהאוטובוסים להשתין . ממערב, מתוך החולות, כמו בחזיון תעתועים, נעו לעברנו שלושה טנקיסטים מבוהלים, שחורי פנים, בלי נשק ובלי חגור . אחד גרר רגל, וזרוע חברו נעטפה בתחבושת אישית מגעילה . לא רציתי להאמין לאף מילה שהשמיעו על מה שעבר עליהם . בראס סודר, בהמתנה לפקודות, התמקם הגדוד בווילות של פועלים איטלקיים שעבדו בבארות הנפט . הפלוגה המסייעת נכנסה ללחימה כנגד כוחות מצריים קדמיים . בצה"ל התעורר חשש פן תנסה דיוויזיית שריון מצרית לפרוץ דרומה לכיוון שארם א - שייח' . בתשעה לחודש נפרס הגדוד להגנה באבו זנימה . זה היה פתטי . ההמתנה באפס מעשה הטריפה את הדעת . חיכינו למצרים והם לא הגיעו . כעבור שבוע הם חיכו לנו והגענו . פלוגה ד' הצעירה, נגרעה זמנית מהגדוד ונשלחה ללכוד חוליות קומנדו מצרי שהונחתו ממסוקים בעומק שטחנו . באחד המרדפים נהרג מפקד הפלוגה, מנו בן - ישי , שהוחלף על ידי איתי מיכאלי . אסון נוסף פקד את הפלוגה : שמונה מחייליה נהרגו מפצצה שהטיל מטוס "טופולב" . ב - 16 באוקטובר נאסף הגדוד בא - טור לקראת מבצע שאפתני, "אור ירוק" – צליחה של מפרץ סואץ, כיבוש שדה הנפט "מורגן" ותנועת איגוף צפונה לעבר העיר סואץ או אפילו קהיר . המבצע לא מומש מחמת חשש, כי כלי שיט מצריים יפגעו בנחתת עמוסה חיילים וייגרם אסון נוראי . בדרך מאבו זנימה, שוב באוטובוס, האזנתי בצמא למונולוג של חיליק ביימן , הקב"ן האגדי ויפה התואר של חטיבה ,35 על חלומות שיתגשמו אחרי המלחמה . אבל פסיכולוג נשאר פסיכולוג, והשיחה התגלגלה לטיפול בחיילים שבתקופת ה"התשה", מתוך ייאוש, ירו כדור בכף רגלם, כדי להיחלץ מהתופת . מטוסי "הרקולס" בצבעי הסוואה וייטנאמיים, שסמלי חיל האוויר האמריקאי נמחקו מהם ברשלנות, הובילו עבורנו ממרכז הארץ זחל"מים ( זחלי למחצה ) מצוחצחים לקראת הפעולה . הרק"ם ( רכב קרבי משוריין ) נותר על המסלול בא - טור, ואנחנו המראנו באותם מטוסים לרפידים, כדי לפתוח מחדש את מסדרון הצליחה . שוב אוטובוסים, הפעם בואכה טסה, ב"פקק של המדינה" . באוטובוס הדחוס, שגם במעבר הצר לא נותר מקום פנוי, כמו ב"נורד", אחזה בי תחושת התעלות . סוף - סוף ניכנס לפעולה . כבר ב"סנור", בטירונות, נשתל בנו הרעל : אתם ארס הנחש, בקצה החנית, שישמיד את האויב . המשימה הוגדרה : איתור חוליות של ציידי טנקים והשמדתן במרחב הצירים "עכביש" ו"טרטור", כדי לאפשר תנועת כוחות צה"ל אל ראש הגשר לשם חידוש תנופת הצליחה . ניצבתי דומם מאחורי כתפו של איציק מרדכי בשעה שמפקד החטיבה, עוזי יאירי, הסביר לו את התוכנית על מפת קוד, לאור פנס . רגע לאחר מכן, תפסתי את דרור צורף, קמ"ן החטיבה, "תגיד, יש משהו נוסף על האויב ? " . תשובתו הייתה : "מה שעוזי אמר לאיציק, זה מה שיש" . אל נקודת היציאה הקפיץ אותנו בסבבים ה"יסעור" של שאול שפי . דרך חלון צר נגלה לי מופע פירוטכני של נותבים, ואז ברגע אחד ראיתי משהו גדול חולף ביעף לידנו . הטייס הסיט את המסוק הכבד לכיוון הנגדי בתנועה חדה . המוח השלים באיחור את הפרטים : זה היה טיל נ"מ ( נגד מטוסים ) , חתיכת עמוד חשמל, שהחטיא אותנו בכמה מטרים . הגדוד החל בתנועה רגלית, בפריסה רחבה, לכיוון דרום - מערב . בזווית העין הציץ בנו גשר הגלילים השבור, וחלפנו סמוך לשיירת דוברות וטנקים, שהמתינו על "עכביש" כמו במצעד . מישהו שם התבלבל ושיגר אלינו צרור . אחרים צעקו לעברנו : "משוגעים, השטח שורץ מצרים" . לנו נאמר שלא לפתוח באש לפני זיהוי בטוח, כי בחולות עשויים להימצא פצועים מן הקרב של חטיבה 41מליל אמש . איציק קיבל הוראה לעזוב את "עכביש" ולהתמקד ב"טרטור", הציר שעליו אמור לנוע גשר הגלילים . פלוגה ב' נפרסה מימין, ג' משמאל, בתווך חפ"ק ( חדר פיקוד קדמי ) מצומצם, ובהמשך פלוגות ה', ד' והתאג"ד . ההליכה בחולות הייתה איטית ודי קשה . עמד לרשותנו מכשיר ראיית Xהליל 4 עלוב, לטווח פ ל ו ג ה ד ' ה צ ע י ר ה נ ג ר ע ה זמנית מהגדוד ונשלחה ללכוד חוליות קומנדו מצרי שהונחתו ממסוקים בעומק שטחנו לנו נאמר שלא לפתוח באש לפני זיהוי בטוח, כי בחולות עשויים להימצא פצועים מן הקרב של חטיבה 41מליל אמש . הכותב, אביטל, קמ"ן שמצא עצמו כלוחם מן השורה ( ארכיון המל"ם ) חזרנו ל"חווה הסינית" כדי להיפרד ממנה לתמיד
|
|