|
Page:18
18 גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 היערכות מואצת של פיקוד מרכז מוצבי הבט"ש על הירדן ורצועת מוקשים "נגד אדם" בבקעה, לא בוצעו כל הכנות, בעיקר לא בכל הקשור למערך העיקרי – תכנון קו העצירה ומיקום הכוחות להתקפת נגד . אני זוכר קבוצת פקודות חטיבתית, שבה פירטתי במשך כחצי שעה את דרכי הפעולה האפשריות של הצבא הירדני במהלכיו מערבה לכיבוש ירושלים . המאזינים, כולל מפקד החטיבה, אלוף - משנה דוד הגואל , לא הפגינו רוב קשב . גדוד 68 של החטיבה תוכנן לראשונה לתפיסת קו המעוזים על גדת תעלת סואץ : "עליך להתייצב לשירות מילואים פעיל ביחידתך ב - 23 בספטמבר ,1973 לתקופה של 30 יום" ; למעשה, בכל חגי תשרי . עד לאותה עת, החזיקו את הקו חיילי החטיבות הסדירות, 'גולני' והצנחנים . הצבה זו הייתה חלק מהתפיסה ש"הסדיר ינצח" . חיילי המעוזים, כשלצידם כוחות השריון המאומנים של אוגדת סיני ומעליהם סיוע צמוד של חיל האוויר "הכול יכול" – היו אמורים לבלום כל ניסיון של הצבא המצרי לחצות את התעלה . הצבתו של גדוד 68 בקו המעוזים, תחת פיקוד חטמ"ר ( חטיבה מרחבית ) 275 וחטיבת שריון ,14 הייתה אחת הפעמים הראשונות שבהן שובץ למשימה גדוד מילואים ואפילו כזה שאינו נמנה על אלה של שתי חטיבות העילית . סיור שערכתי אצל כוחותינו בקו התעלה עם מפקד חטיבה 16 החדש, אלוף - משנה זאב עופר , לא הצביע על חריגות של ממש בצד המצרי של התעלה . ביום ו', חמישה באוקטובר ,1973 הייתי בסיור במסוק "אלואט", לאיתור קטיושות, כאמצעי לאבטחת הכותל וירושלים ( כבר שכחנו שב - 1970 נורו קטיושות על ירושלים והכנסת, מאתרים באזור מנזר כרמיזן ובית סחור . . . ) . נקראתי בדחיפות לפגישה עם מפקד החטיבה החדש ועם ראש מטה פיקוד מרכז החדש משה לוי . "מחר מלחמה", אמר ראש המטה . מיידית מוניתי, בנוסף על תפקידי כקמ"ן, גם לקצין אג"ם ( במקום זה שנפצע בתאונת דרכים ) ולממלא מקום סגן מפקד החטיבה ( שהיה בחוץ לארץ ) . מייד התחלתי לעדכן את התוכניות המבצעיות להגנה בבקעת הירדן . לצורך זה, ביקשתי מעוזר קצין האג"ם הפיקודי אישור להפשרת שישה נ"נונים ( נושא נשק – קומנדקאר ) ולגיוס 36 אנשי מילואים . נעניתי בשלילה : "מהיכן יש לנו אישורים להקצאות ? " . משאושר הגיוס ביום שבת, הוריתי להפעיל את רשת הגיוס ולפתוח את יחידות מחסני החירום ( הימ"חים ) . גייסנו את 17,000 חיילי החטיבה ( למעט 271 חיילים מגדוד 68 שהיו כבר בקו התעלה ; וכמאה חיילים מגדוד ,161 שגויסו קודם לכן והוצבו במרחב אבו - רודס, במערב סיני ) . מפקד החטיבה ואנוכי מיהרנו לרדת למחנה "חנן" בבקעה – לחפיפה ולשחרור גדוד המילואים 430 בפיקודו של שמשי , לייעודו כגדוד טנקים . ממודיעין הפיקוד ביקשתי הגדלות תצלומי אוויר של כל "הביצים הפלוגתיות הכחולות" שסימנתי לפריסת כוחות החטיבה . עם מקדחי "קוברה" וחומרי נפץ – התחילה בנייה של המוצבים החדשים . במקביל, הוריתי על פריסת מִפקדת החטיבה במעלה אדומים ועל היערכות שלושה גדודי חי"ר "בר בשטח" במעלות הבקעה, לאורך הצירים ובמוצבי הקו . ארבעה גדודי החי"מ נערכו באזור יהודה ושומרון . באותה עת, תוגבר המרחב החטיבתי על ידי יחידות שונות שצה"ל ייעד לגזרה המשנית . פיזרתי תותחי נ"ט ( לאש אינפילדית ודפילדית ) על הצירים לירושלים ורמאללה, קלטתי תגבור של ארטילריה וגדוד טנקים מחטיבה 670 . בפועל ניהלתי את כל החטיבה, בהיותי הקצין האג"מי היחיד ( עד להגעת סגן מפקד החטיבה מחוץ לארץ ) . עוד באותו ערב, פנה אליי קצין האג"ם הפיקודי ושאל : "איך אתה חוסם את גשר אלנבי למעבר טנקים ירדנים ? " . תשובתי הייתה, "לרשותי רק שרשרת מוקשים ומחלקת חיילים במוצב 'פסיון' . . . " . למחרת התייצב בחטיבה סגן ראש אמ"ן, תת - אלוף צביקה לידור וביקש ממפקד החטיבה לשחררני כדי שאוכל לסייע לצידו של קמ"ן דרום, סגן אלוף דוד גדליה , במוצב "דבלה" בסיני . הגם שהביא שלושה קמ"נים להחליפני, מפקד אף אחד לא נתן את הדעת ל אנ ו מל י ה ש נ גז רה ממו ט ת שליטה בלתי אפשרית זו רחבעם זאבי – אלוף פיקוד המרכז, לא התייחס ברצינות לריענון התוכניות לקראת מלחמה אפשרית ( ארכיון המל"ם ) פעם קמ"ן - תמיד קצין אג"ם
|

|