|
|
Page:327
שכז עיקר שבת 13 בקיומו של האיסור או שלא נודע לו שהוא אוכל איסור . אף על פי שכל כזית וכזית בפני עצמו מחייב חטאת, אכילה מרובה אינה מוסיפה לחיוב החטאת . אך אם אכל איסורים שונים, גם בכמויות קטנות, חייב על כל אחד ואחד בנפרד . יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד : טמא שאכל את ה חֵלֵב והיה נותר מן מוקדשים 14 ו ביום הכפורים . . . יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות, הבא על בתו חייב עליה משום בתו ו אחותו ו אשת אחיו ו אשת 15 אחי אביו ואשת איש ו נדה . . . מן המשניות הללו עולה שכאשר מדובר בעבירות שונות, יש חיובי חטאות נפרדים לא רק כאשר מעשים שונים מתרחשים זה לאחר זה או זה בצד זה, אלא גם אם המעשה הוא אחד . במשנה ב, האדם אכל בנפרד חלב, דם, נותר ופיגול, ורק ההעלם היה אחד . לדוגמה, אדם נכנס למסעדה המוחזקת ככשרה, הזמין מספר מנות, ואכל איסורים שונים . אמנם הטעות שלו, ההעלם, היה אחד וכללי - המחשבה שהמסעדה כשרה, אולם מעשי האיסור שעשה, האכילות, נבדלים זה מזה . במקרה הזה, העובדה שהמחשבה של השגגה אחת, אינה משפיעה על העובדה שהאדם עבר איסורים שונים, והוא חייב חטאת על כל איסור ואיסור שעבר בשוגג . נמצאנו למדים שלא רק המחשבה קובעת, אלא גם טיב המעשים . במשניות ד - ה, מדובר במקרים שלא רק השגגה היא אחת אלא גם המעשה הוא אחד : אכל כזית אחד או בא ביאה אחת על אישה אחת במחשבה שהם מותרים . מכיוון שבמעשה היחיד הזה עבר על עבירות שונות, 16 חייב חטאת או בלשונו של הרמב"ם "שמות שונים", על כל עבירה ועבירה . מכאן, שלא רק מעשה העבירה קובע, אלא גם משמעותו הדינית . אכילה אחת או ביאה אחת יכולה לגרור חטאות אחדות . כל המשניות הללו עוסקות במקרה של העלם המציאות ולא באי ידיעת האיסורים . כלומר האדם יודע את איסורי האכילה ויודע את איסורי העריות, אך לא ידע שהם מתקיימים במאכל זה או באישה זו . כגון, אוכל החלב שבמשנה ב' וד', לא ידע שהבשר שהוא אוכל הוא חלב, דם, מותר קדשים, ופיגול . הבא על הערווה במשנה ח, חשב שאישה זו היא פנויה המותרת לו ולא ידע שאישה 17 זו אסורה לו מכל הסיבות המנויות . במשנת "כלל גדול" בשבת, יש היבטים של הסוגים השונים של השגגות בכריתות . שכחת מלאכה אחת בשבת אחת דומה לאכל חלב וחלב בהעלם אחד . השאלה היא מה דינן של שכחת מלאכה בשבתות רבות, או מה דינן של מלאכות רבות בשבת אחת . למה הן דומות מבין המקרים של כריתות, אם בכלל ניתן לדמות . יש לבחון את סוגי ההעלמות השונים בהמשך הפרק בכריתות . ד . באטליז של אמאוס המשניות הבאות בפרק הן בסיס חשוב להבנת היחס שבין העלמות לחטאות : אמר רבי עקיבא : שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי 18 שהלכו ליקח בהמה יהושע באטלס של אמאום, למשתה בנו של רבן גמליאל : הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו, חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת ? ואמרו לי : לא שמענו, אבל שמענו הבא על חמש נשיו נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת, ורואין אנו שהדברים קל וחומר . משנה זו יכולה להתפרש בשני אופנים . במבט ראשון נראה שמדובר על שלוש בעילות נפרדות של שלוש נשים, אולם אם כך הדבר, שאלתו של רבי עקיבא כריתות פ"ג מ"ד כריתות פ"ג מ"ה כריתות פרק ג משנה ז 13 השגגה יכולה לנבוע מאי ידיעת המציאות או מאי ידיעת הדין . לדוגמה, אדם אוכל דג וסבור שהוא ממין כשר, ומתברר לו שהיה ממין אסור, או שידע מהו מין הדג אך לא ידע שזה דג האסור באכילה . 14 ארבע חטאות : איסור אכילת חלב, איסור אכילת נותר, איסור אכילת קדשים בטומאה ואיסור אכילה ביום הכיפורים . האשם הוא על המעילה, שנהנה מן הקודש בשוגג . הרע"ב מסביר בפירושו למשנה מדוע אין זה "איסור חל על איסור" . 15 מדובר במקרה של משפחה שהיו בה מקרים קודמים של גילוי עריות ומתוך כך בתו היא גם אחותו ואשת אחיו וכל שאר הפרטים המנויים במשנה . וכן בדוגמאות הנוספות המנויות שם במשנה . משנה ו שהיא המשכה של משנה ה, עוסקת בבא על חמותו, שבה בביאה אחת נעברות מספר עבירות בשל התרחשות קודמת של זיקות קרבה בתוך המשפחה . חלקן יכולות להיווצר בהיתר וחלקן רק באיסור . 16 רמב"ם הל' שגגות פ"ו ה"ד . 17 תיאור מציאותי אפשרי : טעה לחשוב שזו אישה אחרת . כיעקב בנישואיו עם לאה, שחשבה לרחל . 18 אטליז הוא יריד, שוק . שרביט תורת ההגה, עמ' 86 . על העיר אמאוס בחבל מודיעין עי' הירשפלד, אמאוס . על האטלס ועל אמאוס, עי' ספראי, הירידים . מן הראוי לדון בשאלה מדוע ציינו את המקום והמועד המיוחד של הדיון הזה . וכמובן, יש להקדים ולדון בשאלה העקרונית, האם לציוני הזמן הללו במשניות יש משמעות מעבר לסימן זכרון המאורע . תוס' מעירים שסיפור זה בא "להודיע שבחן שאף על פי שהיו טרודין היו עוסקין בדברי תורה" ( ד"ה שהלכו, טו ע"א ) , ועדיין יש מקום לדון בשאלה הנוספת, אם יש משמעות רעיונית לחיבור בין הזמן, המקום, ונושא ההלכה הנידונית . יצוין שיש שאלה אחרת, אגדית, שנשאלה באותו זמן ומקום, עי' חולין צא ע"ב, ואכ"מ . להרחבה בביאור
|
|