|
|
Page:14
שלמה זנד 14 * * * ברנרדו נולד בברצלונה שבקטלוניה בשנת 1924 . רק הרבה יותר מאוחר הוא ייקרא דב . כמו אמו של שולק, נותרה אף אמו של ברנרדו כל ימי חייה אישה מאמינה ) רק שבמקום בבית כנסת היא נהגה לבקר בכנסייה ( . אביו, לעומתה, כבר נמלט זה מכבר מכל עיסוק אינטנסיבי במטפיזיקה של הנשמה וכרבים אחרים מקרב פועלי המתכת בברצלונה המרדנית הוא הפך לאנרכיסט . בפרוץ מלחמת האזרחים תמכו הקואופרטיבים האנרכו – סינדיקליסטים ברפובליקת השמאל הצעירה ואפילו הצליחו להשתלט לזמן מה על ברצלונה . במהרה הגיעו כוחות הימין הפרנקיסטיים וברנרדו הצעיר נלחם לצד אביו בקרבות הנסיגה האחרונים מרחובות העיר . גיוסו לצבאו של פרנקו מספר שנים לאחר תום מלחמת האזרחים לא שיפר כלל את יחסו למשטר החדש . ב – 1944 הוא ערק עם נשקו ונמלט להרי הפירנאים . שם הוא הבריח מתנגדי שלטון אחרים וחיכה בקוצר רוח לצבא האמריקאי שיבוא וימוטט את בן בריתם האכזרי של מוסוליני והיטלר . להפתעתו, המשחררים הדמוקרטים לא חשבו כלל להגיע . באין מוצא, הוא נאלץ לחצות את הגבול וכך נעשה אף הוא לחסר מולדת . הוא עבד בצרפת ככורה מכרות עד שניסה כנוסע סמוי להגר למקסיקו . הוא נתפס בניו יורק, נאסר והוחזר כבול לאירופה . ב – 1948 נמצא גם אותו במרסיי . הוא הועסק כעובד במספנות הנמל . באחד מערבי חודש מאי הוא מצא את עצמו יושב עם קבוצת צעירים נלהבת באחד מבתי הקפה שליד המזח . תוך זמן קצר נוצרה ההבנה : פועל המתכת הצעיר שהתגעגע ליופי האנושי של הקואופרטיבים המהפכניים של ברצלונה השתכנע שהקיבוץ בישראל הצעירה הוא ההמשך הטבעי להם . ללא כל זיקה ליהדות או לציונות הוא עלה על ספינת מעפילים, הגיע לחיפה והובל ישירות לקרבות לטרון . בניגוד לרבים אחרים הוא נותר בחיים . מיד לאחר מכן, הוא הצטרף לקיבוץ שעליו חלם באותו ערב אביבי בנמל הצרפתי . שם הוא גם פגש את בחירת לבו . הם הושאו זה לזו על ידי רב בהליך מזורז שכלל מספר זוגות . באותה עת הרבנים היו צנועים למדי כאשר העניקו את שירותם הציבורי לחתנים ולכלות . הם לא הציבו שאלות מיותרות . במהרה התגלה במשרד הפנים שנעשתה טעות חמורה : ברנרדו, שנקרא עתה דב, אינו יהודי . הנישואין אמנם לא בוטלו, אך דב הוזמן לאחר כבוד לפגישה רשמית לבירור מכריע על אופי זהותו . במשרד הממשלתי שאליו הגיע, ישב פקיד עם כיפה שחורה וגדולה . "המזרחי" ששלטה אז במשרד הפנים, למרות היותה מפלגה דתית – לאומית, הייתה באותה עת זהירה והססנית . היא עדיין נרתעה מלהיות תובענית מדי, הן לגבי טריטוריות "לאומיות" והן בפוליטיקת ההדרה הזהותית . השיחה התנהלה פחות או יותר כך :
|
|
|