|
|
Page:13
[ 13 ] שאל אותי כמה שאלות פשוטות, אחר-כך אמר לי : ״זה האוהל שלך, זו המיטה שלך, מחר את עובדת במטבח״ . חברי הקיבוץ התייחסו אלינו כאל בנים שלהם . כך אל המחלקה כולה ואל הבנות במיוחד . היה אז צנע ולא היה אוכל, אבל חוה האקונומית נתנה לפלמ״ח ביד רחבה . הייתה כעין אמא שלנו . אפילו עוגות לשבת אפתה לנו . היינו שלוש בנות, ואני עבדתי בבית התינוקות . עשרה ימים בחודש היינו מתאמנים, וכל שאר הימים עבדנו, כפי שהיה בפלמ״ח . לי האימונים היו קשים מאוד . למזלי, כל שהיה קשור לאימונים בנשק עשיתי בהצלחה ובעיניים עצומות . להרכיב את הסטן מהר ולפרק מהר — בזה הייתי אלופה . גם בירי למטרה הייתי טובה, תמיד קולעת ולא מפספסת, והיה לי מזה חיזוק וסיפוק . אבל כשהיו צריכים לטפס, או לרוץ ואפילו ללכת — התקשיתי ופיגרתי . אך יש לציין, שאין לי זיכרונות קשים, פשוט עזרו לי . כשטיפסתי הושיט לי מישהו יד מלמעלה, ושני — תמך ברגל וכך טיפסתי ועליתי . היו יחסי חברות טובים ואני התחברתי עם המחלקה . בסיכום — תקופת עין-השופט זכורה לי לטוב . אבל מה, כל התקופה הזאת הייתה מאוד-מאוד קצרה . ביוני 47 סיימתי לימודַי בעין-חרוד, ביולי — התגייסתי, וכבר בנובמבר הכריזו באו״ם על הקמת שתי המדינות — ופרצה המלחמה . בפברואר קיבלנו פתאום הודעה — ״מחר זזים . כל אחד לוקח מה שיש לו ויוצאים״ . לא ידענו למה, ולא ידענו לאן . אפילו לבית לא אמרנו דבר . אחר-כך התברר
|
|
|