|
|
Page:16
16 ב ת ש ני תה ל יכ ים מ ר כז יי ם : "ה ת ב גרותו" המ ק צועית המ הירה של ה ארגו ן, והצ ב ת ו של ערך הממלכתיות כאבן יסוד וכקו מנחה להתנהלותו של השירות . המיתוס הוא שעמוס הגיע לתפקיד ראש השירות עם משנה מגובשת ועם תוכנית עבודה סדורה להסבתו של השירות לארגון ממלכתי . למעשה, התמונה בנושא זה מורכבת יותר, ובנויה ממספר גורמים ותהליכים שהצטברו וחברו זה לז ה . עמ וס חולל רק חלק מהם, והתאים עצמו – בתבונה – לאחרים . חלק מן הת מורות לעבר ממלכתיות השירות קדמ ו למינויו : המחלקות של עולים, עדות ונוער – בוטלו עוד לפני שעמד בראש השירות . נקודת המוצא שלו-עצמו אל הממלכתיות הייתה מקצועית-ארגונית, וקשורה לסוג י ה פרוזאית : חלוקת המשאבים המצומצמים של הארגון בין יחידותיו . בתפקידיו כראש מחלקה וכראש אגף, קבל מנור על "עיוות" או "קלקול" מקצועי ( "דפורמציה פ רופסיונלית" ) בסדר העדיפויות של הארגון . משאבים מבצעיים, משאבי כוח אדם ותקציב, שמן הראוי היה לה עמ ידם לרשות היחידות שאו תן ניהל – משום שהן התמודדו עם היריבים המקצועיים, המסוכנים והמזיקים לביטחון המדינה מבין יריבי השירות – ניתנו, מבחינתו ללא הצדקה מקצועית אובייקטי בית, ליחידות העוסקות בנושאים ש חשיבותם , מבחינה ביטחונית, פחותה ופוחתת . לדעתו, עם שקיעתו של הפולמוס בנושא הסכם השילומים עם גרמניה, ששיאו ה י ה במחצית הראשונה של ,1952 שוב לא נשקפה למשטר בישראל סכנה אקוטית של מאבק אופוזיציוני בדרכים בלתי-חוקיות, של אלימות מאורגנת על רקע פוליטי . תובנה זו, לשיטתו, צריך שתשליך על סדר היום השירותי ועל סדר העדיפויות של הארגון . השפיעה גם העובדה שמנור היה משוחרר מתפיסות עבר וממשקעי העבר : הוא לא חווה מקרוב את "הסזון הגדול" ואף לא את "הסזון הקטן", לא את "פרשת אלטלנה" ולא את הרצח של המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט . תנועת החירות ואנשיה היו, לדידו, "יהודים, ציונים, פטריוטים" הרא וי ים ל התקב ל ל כל ת פקי ד – ב ת נא י שכישוריהם יתאימו לדרישות התפקיד . לאחר מינויו לתפקיד ראש השירות, ראה עמוס "מכאן" גם דברים שלא ראה "משם", בתפקידיו הקודמים . הוא התחזק בדעתו שיש לצמצם את עיסוקיו – ומשאביו – של מטה 1 . בין היתר, ניסה לברר עד כמה נחוצות ל"צרכנים" אותן סקירות מודיעין על המפלגות בישראל ובכיריהן – והופתע : "רציתי לבדוק עד כמה רוצה העגל לינוק, והינה ראיתי שאין עגל כלל" . הטיית מרכז הכובד בעבודת השירות לעבר האגף לזרים ( מ טה 2 ) ומשימותיו – חייבה שינוי בהרכבו של כוח האדם בשירות : מטה 1 אויש ברובו המכריע באנשי ם שה יו ילידי הארץ, או ותיקים בארץ, חלקם יוצאי הש"י, שדמו לאיסר בנאמנותם החופפת למדינה, לממשל ה, למ פא"י ו לבן-ג ור יון . עמוס כינ ה אותם בשם הקיבוצי "הירחמיאלים", החמיא למסירותם ולמחויבותם, אך סבר כי השכלתם וכישוריהם אינם מתאימים לאתגרים שאיתם צריך השירות להתמודד . הוא פעל להחליפם באנשים מ"תבנית נוף מולדתו" – "יוצאי העולם האירופי התרבותי" : משכילים, יודעי שפות, כאלו שמסוגלים לחשיבה שיטתית וללימוד נושא ע ל בוריו ב כוחות ע צמם . ובמחשב ה שנייה הוסיף : עדיף שיהיו, כמוהו, גם בלתי- מפלגתיים, ממוקדים בעבודתם וללא כל נטייה והטיה לפעילות פוליטית מסוג כלשהו . והיה גם הגורם התקציבי : השירות בראשותו של מנור חווה שלושה קיצוצים תקציביים, בשיעור של 9 עד 12 אחוזים כל אחד . הראשון שבהם היה מייד לאחר מינויו לראשות השירות . כל קיצוץ ח י י ב לפטר כמה עשרות עובדים מארגון שלא מנה בשום שלב יותר מ- 600 איש . עמוס תפס קיצוצים אלו לא כאיום, אלא כהזדמנות לשידוד מערכות ארגוני, לצמצום או אף לסגירה של יחידות – בעיקר ממטה 1 – ולתגבורן של יחידות אחרות : "היכן שנחוצה תוספת כוח אדם, לא קיצצנו, אלא הוספנו" – אמר . חרף שהותו הקצרה בארץ, הבין עמוס את רוח הזמן ואת התמורות שהתחוללו בציבור הישראלי באמצע שנות החמישים : משקלה של התיבה "ביטחון" כמילת קסם, שבשמה מותר לעשות כמעט כל דבר – נמצא בסימן ירידה . נושאים אחרים התבלטו יותר ויותר בחשיבותם – קליטת העלייה, פיתוח המשק, וג ם רצון האזרחים לעשות לביתם, להתקדם ולשפר את מצבם הכלכלי ותנאי חייהם . החברה הישראלית "ירחמיאלים" ומשכילים – ציוני דרך בתהליך לקראת הבחירות לכנסת הרביעית ( 1959 ) הוחתמו כל עובדי השירות על הוראות שהגבילו וסייגו את הפעילות המפלגתית שלהם הייתה אצלו ( איסר ) מידה גדולה מאוד של חפיפה בין נאמנות למדינה, לממשלה, למפא"י – ולבן-גוריון, המנהיג המשותף לשלושתן שמו של ראש השירות החדש לא אמר לו דבר . בשולי כתב המינוי רשם דיין שאלה לראש לשכתו, שלמה גזית : "שלמה, מי זה עמוס מנור ? " גיליון ,93 שבט תשפ"ג, פברואר 2023
|
|