|
|
Page:47
47 העריקה שסיפקה "אקדח מעשן" . . . היה עובד שב"כ, וסיפר לו בפירוט רב על עבודתו בשירות ועל הסכסוך עם ממוניו . הוא חשף בפניו את פעילות שב"כ ה"לא ממלכתית", והפקיד בידיו מסמך, חתום על ידו, שנועד לעורך דין, ולחלופין לפרסום בעיתונות, למקרה שייעלם ו / או יחוסל באמתלה כלשהי . במסמך תוארו בין היתר מבצעים רגישים ביותר של שב"כ, ופורטו בו שמות מפקדיו של לוי וכתובותיהם . לבד ממסמך זה שמסר לחברו, הוא הכין מסמך נוסף, מקוצר יותר, שאותו הסתיר בדירתו . לימים סיפר עמוס מנור כי באותו שלב " . . . דיווחתי על אודות ההתפתחות לממונה על שירותי הביטחון ( איסר הראל ) , שהורה לי לפנות למשטרה ולבקש את מעצרו של לוי לחקירה . . . למעשה הוא כבר לא השאיר לי שום שטח תמרון . . . " . לוי נעצר באחד בפברואר 1958 . הוא הכחיש בתוקף את היותו מרגל בשירות ה"או-בה" הפולני . חברו, זה שבידו הפקיד לוי את המסמך, פנה לאשתו של לוי ועדכן אותה בדבר המסמך ובקשתו . היא נטלה את המסמך ועשתה דרכה למשרדם של עורך הדין שמואל תמיר ושותפו אריה מרינסקי . לאחר ששמעו את סיפורה על שב"כ המתנכל לבעלה, התקשרו הפרקליטים לעמוס מנור . "האיש שאתם מחפשים נמצא בכלא רמלה", השיב להם מנור, "מדובר במרגל, ויוגש נגדו כתב אישום . . . " . למרות דברים אלה, ידע עמוס מנור כי אין בידי השירות שום ראיות של ממש שתאפשרנה לקשור את לוי למעשי ריגול . לוי סירב לשתף פעולה והכחיש בתוקף את החשדות נגדו . מרינסקי ותמיר פגשו את לוי בכלא רמלה . הוא טען לחפותו המוחלטת . הוא האשים את שב"כ כי רקח מזימת נקם נגדו, עקב החשש שיחשוף ברבים את הפעילות ה"בלתי-ממלכתית" של השירות . גרסתו נשמעה להם אמינה והגיונית . עורך הדין מרינסקי אמר לעמוס מנור שייתכן ולוי הוא איש מושחת, כפי שהוא טוען, אבל הוא לא מרגל . אם וכאשר יונח בפניו "אקדח מעשן", שיוכיח מעל לכל ספק שאכן הוא מרגל הבוגד במדינה, הוא, מרינסקי כפטריוט ישראלי, ישקול מחדש את עמדתו ביחס אליו . המשפט נפתח בשישה ביולי 1958 . התובע במשפט היה סגן פרקליט המדינה גבריאל בך ( לימים שופט בבית המשפט העליון ) . משפטו של לוי החל בלי שהיו בידי התביעה הוכחות של ממש לאשמתו . מלאכת התביעה התבססה על צירוף פרט לפרט, בניסיון לגבש אותם למבנה מוצק . עורך הדין שמואל תמיר התגלה עד מהרה כפרקליט לוחמני, "השש אליי קרב" כנגד שב"כ . בשלב מסוים, לאחר תחילת המשפט, העביר תמיר את הגנתו של לוי לידיו של שותפו, עורך הדין אריה מרינסקי . המשפט התנהל לאורך יותר מ- 16 חודשים, הישיבות – כולן בדלתיים סגורות, וחלקן אף מחוץ לכותלי בית המשפט . בין היתר העידו מטעם התביעה שני סוכנים כפולים של שב"כ : אחד מהם היה עדיין משולב באותה עת במבצע חי, ועדותו נמסרה בדירה פרטית, שלא בנוכחות הנאשם . העדות, שהוכתרה בהצלחה, הציגה את שיטות העבודה של שירותי המודיעין הפולניים, שחלקים מהן באו לידי ביטוי במסכת מגעיו של לוי עימם . כפות המאזניים בהתמודדות בין התביעה ובין הסנגוריה – היו שקולות למדי . עורך הדין מרינסקי עשה כל שביכולתו למען שולחו . מאידך גיסא, הפרקליט בך, בסיכום מבריק, תיאר את הנזק הכבד שגרם לוי לעבודת השירות על ידי הכשלתן של פעולות מבצעיות רבות . הראיות הנסיבתיות נגד לוי, וכובד משקלן המצטבר, והוא בלבד, הכריע את הכף לחובתו . באוקטובר ,1959 לאחר שהתביעה והסנגוריה סיכמו את טיעוניהן, הגיע משירות הביטחון הצרפתי מידע ראשוני על העריקה של ולדיסלב מרוז , ששירת כקצין ב"או - בה" בפריז והחליט לערוק . מרוז "הוכפל" על ידי הצרפתים . הוא היה גם בין מפעיליו של לוי, ונפגש עימו חמש פעמים במהלך ביקורו של האחרון בפריז, בספטמבר 1955 . נבדקה אפשרות להטיס ארצה את מרוז ולהביאו להעיד במשפט . הבעיה הייתה שהשירות הצרפתי אסר באותו שלב על שימוש כלשהו במידע שהתקבל ממרוז . ב- 12 בנובמבר 1959 הרשיע בית המשפט המחוזי את לוי וגזר עליו עשר שנות מאסר . מרינסקי ותמיר החליטו לערער לבית המשפט העליון ולתבוע לבטל את ההרשעה ולזכותו . גם עמוס מנור החליט לערער לבית המשפט על קלות העונש . היה חשש מתוצאות הערעור . לכן, במאי ,1960 טרם תחילתו של הדיון בערעורים, החליט עמוס לערוך ביקור בצרפת במטרה לשכנע את השירות הצרפתי לשחרר את המידע לשימוש . ראש השירות הצרפתי אִפשר לעמוס מנור להיפגש עם מרוז ולתחקר אותו . הצרפתים פתחו בפניו את כל החומר, ונתנו לו תיקים עמוסים במסמכים, תמונות ודו"חות הפעלה מקוריים שמסר להם מרוז, על הפגישות שקיים עם לוי בפריז . עם כל החומר הרב הזה חזר עמוס מנור ארצה . דא עקא, הצרפתים עדיין עמדו באיסור על השימוש בחומר, למגינת ליבו של מנור . הערעור בבית המשפט העליון החל ב- 25 באוקטובר 1960 . על כס השיפוט ישבו הנשיא, שמעון אגרנט , ולצידו השופטים משה לנדוי ו אלפרד ויתקון . עורך הדין מרינסקי טען בלהט את טיעוניו, והייתה תחושה כי יצליח לשכנע את בית המשפט לקבל את ערעורו . נראה היה כי השופטים מטים אוזן קשבת לטיעוניו ונוטים להסכים עימו שמשקלן של הראיות אינו מספיק להרשעתו של לוי בעבירות החמורות שבהן הואשם והורשע . לא חלפו 48 שעות מתחילת הדיון בערעור, ובליל 27 - 28 באוקטובר חלה תפנית דרמטית בעלילה . עמוס מנור קיבל ידיעה מהצרפתים שהעריק המשפט מרינסקי היה המום ומופתע . אמר לעמוס שהוא נוסע מייד לכלא רמלה לפגוש את לוי כדי לאמת את הדברים רצח צפוי ותפנית דרמטית . . . דא עקא, הצרפתים עדיין עמדו באיסור על השימוש בחומר, למגינת ליבו של מנור . המשך בעמוד 66 מרגלים היו גם לפני קום המדינה . . . גיליון ,93 שבט תשפ"ג, פברואר 2023
|
|