|
|
Page:17
17 השתנתה ורחקה מזו של ימי היישוב והקמת המדינה : היא הפכה "מגויסת" פחות, חקרנית וספקנית יותר . הסובלנות כלפי היבטים לא ממלכתיים בעבודת השירות פחתה והלכה . במערכת הבחירות לכנסת השלישית ( 1955 ) נחשף פעמים אחדות הסיוע שעדיין הגישו עובדים בשירות, בהתנדבות, אך גם תוך שימוש במשאבי השירות – למפא"י . בעיתונות היומית הופיעו עשרות כתבות על "בילוש מפלגתי", ריגול אחרי שרים וחברי כנסת . נוספו אליהן כתבות על "ריגול כלכלי" – משמע, על עיסוקו של השירות בענייני "השוק השחור" ובעבירות מס . כל זאת, כמובן, מבלי לנקוב בשמו המפורש של השירות, שהרי זה ארגון שאיננו קיים, ואסור בפרסום . . . דומה כי בנקודת זמן זו, החליט עמוס מנור לעשות מעשה . יש להבין : השירות עד 1967 הוא ארגון שעיניו אך ורק פנימה, לתוך המדינה הצעירה . ארגון שיזדקק תמיד לאמון הציבור ולעזרת הציבור, הצריך לגייס מקורות חיים : להפעיל סייענים כאלה ואחרים, ארגון שיש לו צורך מתמיד בדירות מפגש, בעמדות תצפית . גם מבחינה זו, ראה מנור כחובה להקפיד על תדמיתו הציבורית של ה-ש . ב . כארגון המשרת את ה"ממלכה" – ולא את המפלגה, תהא אשר תהא . במועד כלשהו ב- 1956 הובערה אש בחצרו של בניין השירות ברחוב בוסטרוס ביפו, והייתה ללהבה גדולה : נשרפו בה חלקים גדולים מאוד מהארכיון של מטה 1 . בסמוך לכך, הוטבע בים חומר ארכיוני רב, ששיקף את הסיוע לשירות האינ פ ורמצ יה של משרד האוצר . התיקים שנותרו בארכיון נבדקו ואושרו אישית על ידי מנור . היו אלה צעדים חד-משמעיים, שלהם משמעות פיזית מיידית – "היו ארכיונים, ואינם עוד" – וגם משמעות סמלית חזקה : ביעור, להבדיל מגניזה – זהו צעד בלתי-הפיך, ומה שהיה – שוב לא יהיה . צי ון הדרך ה ב א ב דרך ל ממל כתי ות הי ה רצח העיתונאי ופעיל מפא"י ישראל קסטנר ( 7 195 ) והשלכות יו . עם הרצח , שבוצע על ידי סוכן לשעבר של השירות ביעד אלים, שוב לא ניתן היה להגן על "אי-קיומו" של השירות : הפעם עלה ראש הממש לה, בן-גוריון לדו כן הנואמים בכנסת, והודה בקיומו של השירות ובכפיפותו לו . הש ירות י צ א "מ ח ו ש ך לא ו ר " ב נ ס יב ות לא נוחות מבחינתו, אך עמוס השכיל לנצל א ת הח ש יפה הכפ ויה ל השגת לגי ט ימ ציה לש ירו ת, ל י י שור הדורים עם מפלגות ש ראו עצמן נפגעות מפעילותו של השירות בעבר, ולהנחת היסוד לפיקוח פרלמנטרי על עבודת השירות . הוא אף הציע, למורת רוחו של איסר, הצעה שהתממשה במועד מאוחר הרבה יותר : הקמת ועדת משנה מצומצמת של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לה יימסר דיווח תקופתי מעודכן על עבודת השירות . בציון הדרך השלישי שיוזכר כאן – הייתה משום סגירת מעגל : לקראת הבחירות לכנסת הרביעית ( 1959 ) הוחתמו כל עובדי השירות על ה ורא ות שה גבילו וסי יג ו א ת הפעי לו ת המפל גתית שלהם . ה מותר והאסו ר הוגדרו ונקבעו, וצוין במפורש כי האיסורים שהוטלו באים בנוסף על אלו שנקבעו על ידי נציבות שירות המדינה . ההשוואה בין מהלך זה לבין המציאות ששררה עד בחירות 1955 ובמהלכן, מר אה ע ל כ ב ר ת ה ד רך ש ע ש ה ה שי ר ו ת , בהובלתו של מנור, אל הממלכתיות . ימי ראשית שב"כ הם ימים של ניסוי וטעייה – וגם של "מחלות ילדות" . דומה כי כדי לשנות את פניו של הארגון ולהעבירו – מקצועית וממלכתית – מן הש"י של ארגון "ההגנה" אל שב"כ של מדינת ישראל – נחוץ היה אדם בעל כישורים גבוהים של ניהול ושל מנהיגות, אדם שבא ממקום אחר, עם ראש אחר – וכזה היה העולה החדש ארתור מנדלוביץ', הוא עמוס מנור . המעבר לממלכתיות והתמקצעות השירות היו שני תהליכים מרכזיים, חשובים, שתמכו זה בזה והשלימו זה את זה : השלטת הממלכתיות בעבודת השירות שחררה אותו ממשימות שאינן ביטחו נ יות , אפשרה לו התמקד ות ביר י בים אמיתיים, הפניית משאבים להתמודד ות זו והתקדמות מקצועית מהירה . ניתן לו מר כי ראשית הד רך לממלכתיות השירות הייתה בצאתו של עמוס לחפש את האתונות – קרי, את המשאבים שחסרו לו למילוי תפקידו – ובסופה של דרך זו מצאו עמוס והשירות את המלוכה, משמע : את הממלכתיות . * גמלאי שב"כ, מחבר הספר "ימי עמוס – ראש שירות הביטחון הכללי השלישי עמוס מנור, המבצעים והפרשיות ( 1953 - 1963 ) " . מחושך לאור, גם תרתי משמע . . . . . . ואת הממלכתיות בשב"כ הטמיע עמוס מנור רק לאחר מכן נוספו לו האחריות ל ס י כ ו ל ר י ג ו ל ז ר ו ה פ י ק ו ח המודיעיני על ערביי ישראל נ ס י ק ת ו ה מ ז ו ר ז ת ל צ מ ר ת הארגון, עד לפסגתו, נבעה רובה ככולה מסגולותיו האישיות, שכן צעיר וחדש בארץ היה, ונטול קשרים פוליטיים דוד בן- גוריון - מנור המיר בכשרון רב את נאמנות פקודיו למפלגת השלטון של "הזקן" ואיסר, בנאמנות למדינה ! ( ארכיון המל"ם ) גיליון ,93 שבט תשפ"ג, פברואר 2023
|
|